גזר דין בגין השלכת מטען חבלה מאולתר עקב סכסוך משפחתי

דרגו את המאמר

עבירות אלימות שמתרחשות בשל סכסוך פעוט, הפכו להיות סוג של "מכת מדינה". כפי שיתואר להלן, גם לסכסוכים פעוטים אלו יכולות להיות השלכות הרסניות בדמות פגיעה חמורה בחפים מפשע.

על פי עובדות כתב האישום, במהלך שנת 2007 התרחש ויכוח בין הנאשם ודודיו, אשר טענו כי הנאשם אינו מתייחס בכבוד לאימו. לאחר הוויכוח, הנאשם התחיל לזרוק אבנים על הדודים, ותוך כדי כך הוציא מחצר הבית מטען חבלה שהוכן מבעוד מועד, וזרק אותו לעבר הדודים. באותו הזמן, הלכו ברחוב שני ילדים כאשר המטען נפל בסמוך אליהם. שני הילדים נפגעו ואושפזו למספר ימים בבית החולים. במהלך המשפט, לאחר שהמאשימה סיימה את מסכת הבאת ראיותיה, הנאשם הודה והורשע במסגרת עסקת טיעון, לאחר תיקון כתב האישום. הנאשם הורשע בעבירות של חבלה בנסיבות מחמירות ועבירות נשק.

תסקיר שירות המבחן

קצין המבחן תיאר כי הנאשם קיבל אחריות על מעשיו אבל ציין הוא מתקשה לבטא זאת. לאור יכולת התובנה הנמוכה של הנאשם, קצין המבחן מביע ספק כי קשר טיפולי יסייע לו. לפיכך, קצין המבחן המליץ להטיל על הנאשם עונש משמעותי "שיחדד עבורו את ההבדל בין מותר ואסור".

הטיעונים לעונש

המאשימה טענה כי העבירה בה הורשע הנאשם הינה חמורה ביותר, במיוחד לאור העובדה שהנאשם השתמש בברגים שהוכנסו לתוך המטען, על מנת להגביר את עוצמת הפגיעה. בעבירה מהסוג שביצע הנאשם יכולים להיפגע חפים מפשע, דבר שהתרחש באירוע עצמו. לדעת בא כוח המאשימה, האינטרס הציבורי בדבר הרתעת עבריינים גובר במקרה זה על האינטרס האישי של הנאשם.

בא כוח הנאשם טען, כי בית המשפט צריך לשים לב להיעדר העבר הפלילי של הנאשם. הדבר מראה לטעמו כי אין מדובר בעבריין אלים ויש להתחשב בכך. כמו כן, לאור ההודאה שלוותה בהבעת החרטה, יש להקל על הנאשם. לטעמו, יש להבחין בין תכנון מראש של מעשים מסוג זה, ומעשים בלהט הרגע, כפי שהתרחש במקרה הנדון.

החלטת בית המשפט

בית המשפט מציין כי בעת ביצוע העבירה, הנאשם עשה שימוש במטען שנועד להגביר את עוצמת הפגיעה. נראה כי השימוש שנעשה במטען מראה על זלזולו של הנאשם לעיקרון שלמות הגוף והחיים. האינטרס שבית המשפט ציין כאינטרס המוביל לענישה במקרה זה, צריך להיות אינטרס הגמול. אדם שעושה מעשה רע צריך לצפות לכך שהחברה תשיב לו כגמולו.

המקרה היה יכול להסתיים בצורה חמורה אף יותר. הילדים אשר נפגעו היו יכולים להיפצע בצורה חמורה יותר, וניתן לומר כי רק נס הציל אותם מהפגיעות החמורות. כמו כן, לא ניתן להתעלם מהעובדה שהמטען הוכן על ידי הנאשם מבעוד מועד. מנגד, בית המשפט מציין כי הודאתו של הנאשם והבעת החרטה שהביע, מהווים ביטוי לקבלת האחריות על חומרת המעשה. כמו כן, לא ניתן להתעלם כי במידה ויוטל מאסר, זהו יהיה מאסרו הראשון של הנאשם וניתן לקוות כי הוא ילמד את הלקח.

שני הצדדים הביאו פסיקה רבה, פסיקה מחמירה מצד אחד ופסיקה מקילה מן הצד השני. ברור שיש לשאוף כי הענישה תהיה אחידה אבל אסור להתעלם מהעובדה שלא ניתן להשיג זאת מבחינה מתמטית. במקרה זה, בית המשפט מציין כי אינטרס הציבור צריך לגבור על אינטרס הנאשם ולכן תקופת המאסר לא תהיה קצרה, אם כי גם לא ארוכה, לאור הודאתו ועובדת ההרשעה הזאת, הרשעתו הראשונה בפלילים.

לסיכום, בית המשפט גזר על הנאשם 60 חודשי מאסר, כאשר 42 מתוכם מאסר בפועל והשאר על תנאי, בתנאי שלא יעבור עבירת אלימות מסוג פשע או עבירת נשק במשך שלוש השנים הקרובות. כמו כן, נקבע כי הוא ישלם 20,000 ₪ לפצוע הקשה יותר, ו-7,500 ₪ לילד שנפצע בצורה קלה יותר. בית המשפט מציין כי תשלום הפיצויים לא מונע מהנפגעים להגיש תביעות אזרחיות כנגד הנאשם.