גזר דינו של המחבל שרצח את השר רחבעם זאבי

דרגו את המאמר

השר רחבעם זאבי ז"ל נרצח ביום 17.10.2001 על ידי שלושה מחבלים חברי תנועת החזית העממית. רצח זה היה פעולת נקם בעקבות חיסול מנהיג הארגון על ידי ישראל מספר חודשים קודם לכן. השר נרצח עת עלה לחדרו במלון מארוחת הבוקר, כשהיה לבדו, ללא מאבטחים. בפתח חדרו המתינו לו המתנקשים.

הם ירו בראשו שלושה כדורים מטווח קצר ומספר שעות לאחר מכן הוצאה הודעה רשמית על מותו. מבצעי ומתכנני ההתנקשות הצליחו להימלט וחלפו חמש שנים עד שנתפסו על ידי כוחות צה"ל. בהכרעת דינם של המתנקשים, לאחר הרשעתם ברצח, בית המשפט דן כל אחד מהם למאסר עולם ועוד אי אלו שנים על פעילויות אחרות שהיו קשורות לטרור.

במקרה דנן, שופטי בית המשפט המחוזי השיתו על מתכנן רצח השר רחבעם זאבי ז"ל, שני מאסרי עולם בגין הרשעתו ברצח בכוונה תחילה ובשורת עבירות נוספות.

רקע

הנאשם היה חבר בארגון הטרור "החזית העממית". בשנת 2001 הוא היה מעורב בתכנון, פיקוח ומתן הוראות בשורה של פיגועים. בגין פעולות אלו, הנאשם הורשע בעבירות של חברות בארגון טרור, רצח, ניסיון רצח ועבירות נשק. בפיגועים אותם תכנן נפצעו לפחות 18 אנשים ורכוש רב ניזוק. ביום 17.10.2001 נרצח השר רחבעם זאבי ז"ל. הרצח תוכנן בפירוט על ידי הנאשם ובוצע בפועל על ידי אחרים שנשלחו מטעמו.

טיעוני הצדדים

המאשימה ביקשה לגזור על הנאשם מאסר עולם בגין עבירת הרצח. בגין שאר העבירות, בית המשפט התבקש להשית על הנאשם מאסר ארוך שיצטבר לכדי מאסר עולם.

מנגד, הנאשם טען כי לבית המשפט לא הייתה סמכות לדון אותו. לגופו של עניין נטען כי לא היה ניתן להורות על צבירת העונשים. זאת כיוון שהנאשם נידון למאסר עולם בשל רצח השר, והוא היה אסיר בטחוני, ממילא לא היה ניתן לקצוב את עונשו. כלומר, נטען והיות ומאסרו של הנאשם נבע מפעולות טרור, הוא לא היה זוכה לקיצור עונשו על ידי נשיא המדינה. לדידו, כך או כך, הוא היה מבלה את שארית חייו בכלא, גם אם העונשים לא היו מצטברים.

דיון והכרעה

הנאשם הורשע בעבירת רצח בכוונה תחילה לפי סעיף 300 לחוק העונשין. העונש בגין עבירה זו הינו מאסר עולם חובה. עונש זה קבוע בחוק ולא ניתן להפחיתו או להמירו. משכך, לבית המשפט כלל לא הייתה אפשרות בחירה במקרה זה ולכן על הנאשם נגזר עונש מאסר עולם.

השופטים הוסיפו כי הנאשם תכנן ויזם שורה ארוכה של פיגועים, מטעני תופת ומכוניות נפץ במקומות שונים בישראל. זאת במטרה לקטול אנשים ולגרום נזק. השופטים קבעו שגם אם הנאשם לא פעל בשטח, הוא נשא באחריות מלאה לביצוע העבירות. זאת משום שהוא היה המתכנן של האירועים, ואלמלא הוא, הם לא היו מוצאים לפועל.

לדידם, צבירת עונשים במקרים חמורים כאלו נבעה מהלך רוח הפסיקה והייתה מחויבת מעצם הניסיונות החוזרים לפגוע בחפים מפשע, על ידי הנחת מטענים שונים. כלומר, בית המשפט פסק כי מעשיו הקיצוניים והחמורים של הנאשם חייבו את צבירת העונש לכדי מאסר עולם נוסף, מעבר לזה שהושת עליו בגין רצח השר.

בסופו של יום, הנאשם נידון למאסר עולם בגין הרשעתו בעבירת רצח בכוונה תחילה. כמו כן, בגין שורת הניסיונות לרצח והעבירות הנוספות בהן הורשע, השופטים גזרו על הנאשם עונש של 20 שנה בגין כל אחד מארבעת האישומים, במצטבר. כל אלו הצטברו לעונש מאסר עולם נוסף.