עתירת אסיר בגין החלטה שלא להתיר לו חופשה

דרגו את המאמר

כאשר אדם משרת את עונשו וכלוא בכלא, הוא נתון לשמירה קפדנית ונשלל ממנו החופש שלו, אך השלילה אינה מוחלטת: במהלך תקופת המאסר, האסיר מוצא לחופשה, לאחר שהתקבלה על כך החלטה בשירות בתי הסוהר. חופשה זו ניתנת לאסיר מכוח פקודת בתי הסוהר. החופשה משמשת ככלי לתמרוץ חיובי של האסיר.

כדי לזכות בחופשה, על האסיר לעמוד בשורת קריטריונים ומגבלות. בין הדברים שנבחנים לשם קבלת ההחלטה בעניין היציאה לחופשה: סוג העבירה בה מדובר, הקטגוריה בה האסיר מסווג, משך תקופת מאסרו וכו'. אסירים רבים מוצאים לחופשות בזמן כליאתם, ומעטים מהם מנצלים זאת לרעה. במקרה דנן, שירות בתי הסוהר סירב להוציא את האסיר העותר לחופשה. העותר טען כי ההחלטה הייתה בלתי סבירה ומשכך, הגיש עליה ערעור.

טענות הצדדים

כאמור, העותר טען כי החלטת שירות בתי הסוהר בעניינו הייתה בלתי סבירה. לטענתו, המלצת הועדה לאלימות במשפחה בעניין התקבלה בלי שניתנה לו הזדמנות להביא טיעוניו בפני הועדה. יתרה מזאת, העותר הגיש לוועדה מסמך בו פירט טיעוניו. אולם לדידו, הגשת הטיעונים בכתב לא החליפה את הופעה הפיזית בפני הוועדה. כמו כן, העותר טען כי הוא אמנם נשפט בגין עבירת אלימות במשפחה עקב התנהגותו כלפי אשתו לשעבר, אך לא היה מקום למנוע ממנו את יציאתו לחופשה בשל כך. בנוסף, לא היה חשש שהוא יחזור על התנהגות זו. שירות בתי הסוהר סירב לתת לעותר לצאת לחופשה וטען כי דין הבקשה להדחות.

דיון והכרעה

השופט חילק את הדיון לשני חלקים, ולבסוף, דחה את העתירה. בטרם התייחסותו להחלטה לגופה, התייחס השופט לטענת העותר בדבר אי הויתור על זכותו להופיע בפני הועדה. השופט הדגיש כי בהתאם לכלל המשפטי, אסירים לא מופיעים בפני הועדה לאלימות במשפחה, אלא מגישים את טיעוניהם בכתב. כלל זה אושר בבית המשפט העליון ושמר על זכותם של האסירים להשמיע את טענותיהם, כך שעקרון ההליך ההוגן ומראית פני הצדק לא נפגעים.

במקרה זה, העותר קיבל טופס שיועד לוועדה למניעת אלימות במשפחה. בראש הטופס נרשם כי ידוע לעותר כי עניינו יובא בפני ועדת אלימות במועד נקוב. בהמשך, נרשמה בטופס השורה ההבאה: "ברצוני להביא בפני הוועדה את טיעוני". בהמשך למשפט זה סומנו אחת עשרה שורות, שבהן העותר היה רשאי לרשום את טיעוניו. העותר אכן רשם את טיעוניו על השורות ואף הוסיף מעבר לכך.

בסיום הקטע הופיע המשפט הבא: "אני מוותר על הבאת טיעוני בפני הוועדה". בסוף הטופס הופיעו פרטיו המזהים של העותר וחתימתו. השופט למד מטופס זה כי לנוכח הפירוט של טיעוני העותר, התייתר הצורך לסמן את השורה לפיה הוא ויתר על הבאת טיעונים. מכאן, שטענת העותר בדבר העובדה שלא ויתר על הבאת טיעוניו לא הייתה ראויה להישמע כלל. כלומר, הוכח כי הדבר לא היה נכון ולא תאם את המציאות העובדתית.

לגופו של עניין, הוועדה למניעת אלימות במשפחה הגישה חוות דעת מפורטת ומכתב נוסף לעיונו של בית המשפט. היא התייחסה להשתלשלות מערכת היחסים שבין העותר ואשתו לשעבר. בנוסף, הוועדה התייחסה לצורך בטיפול בעותר לאחר שחרורו ולמסוכנות שנשקפה ממנו כלפי אשתו לשעבר, שהייתה המתלוננת.

בסיכומו של דבר הוועדה המליצה לשירות בתי הסוהר שלא להוציא את העותר לחופשה באותה עת. שירות בתי הסוהר אימץ את המלצות הוועדה למניעת אלימות במשפחה. השופט לא מצא כי נפל פגם בהמלצת הועדה, שנתנה חוות דעת מקצועית על בסיס התרשמותה מהמידע שהובא בפניה. כמו כן, נקבע כי לא נפל כל פגם בהחלטת שירות בתי הסוהר, אשר אימץ את המלצת הועדה. בנסיבות אלו הוחלט כי לא הייתה כל עילה להתערבות בית משפט לעניינים מנהליים בהחלטת שירות בתי הסוהר, והעתירה נדחתה.