עונשים כבדים בתיק הראשון לפי חוק המאבק בארגוני פשיעה

דרגו את המאמר

בית המשפט המחוזי תל אביב יפו השית על קבוצת נאשמים שהוגדרה כ"ארגון פשיעה" עונשי מאסר וקנסות גבוהים מאוד, על רקע ניסיון מערכת המשפט להלחם בתופעה של ארגוני פשיעה. במרכז גזר הדין ניצב ארגון פשיעה שקיומו הוכח ונקבע בהכרעת הדין. הארגון כלל 13 נאשמים שנאשמו בתיק זה. מתוכם, עשרת נאשמים בשר ודם ושלושה נאשמים היו חברות בע"מ. נאשמים אלו ביצעו שורה ארוכה של עבירות בתחום המס, הלבנת הון ועבירות אלימות קשות שהיו חלק מעסקי פריטת שיקים וגביית חובות, בהם הארגון ואנשיו עסקו.

טיעוני הצדדים לעונש

את טיעוניהם לעונש מיקדו הצדדים בשני המישורים העיקריים עליהם הושתתה הכרעת הדין: מעשי העבירה כשלעצמם ומעשי העבירה בראי ארגון הפשיעה.

המאשימה טענה כי היה מדובר בחבורת עבריינים שפעלו יחד ברצף, במשך תקופה של ארבע שנים במספר תחומי עבריינות קשים. לטענתה, הוכח קיומו של מבנה היררכי פנימי בארגון, חלוקת תפקידים בין חבריו וניתוב הרווחים שנצברו על ידם. כל אלו לא הותירו ספק כי היה מדובר בארגון פשיעה אופייני ועל פי הגדרה זו היה לגזור את העונש.

מנגד, לטענת ההגנה, במישור העקרוני היה צריך לקבוע כי היה מדובר בחבורת אנשים שפעלו בצוותא בביצוע עבירות כאלה ואחרות, אך לא היה בסיס להגדרתם כחברים ב"ארגון פשיעה". משכך, היה ראוי לדון כל אחד מהנאשמים בגין מעשי העבירה שנקשרו בו, ולא היה מקום לצרפם יחד תחת התואר של "ארגון פשיעה".

דיון והכרעה

שופטי בית המשפט ציינו כי כל אחד ואחד משלושת ערוצי הפשע שבהם הארגון פעל, או מי מטעמו, היה חמור כשלעצמו. זאת גם אם חיבורם יחדיו הוא שיצר את החומרה הכללית. במקביל, השופטים קיבל את טענת ההגנה לפיה, לא היה מדובר בארגון פשיעה אופייני שנשא את כל רכיבי ההגדרה.

זאת לאור מימדיו המצומצמים של הארגון, התפרשותו האזורית ומעורבותו של ראש הארגון בפעילות בשטח. עם זאת, מהות הארגון ענתה להגדרה שבחוק. שכן, היה מדובר בביצוע משותף של עבירות באופן רציף ומתמשך, כשבראש עמד "עבריין על" ששלח את "חייליו" לשטח בהתאם למשימותיו. בפועל, הארגון ואנשיו נהנו מפירות הפעילות הפלילית והתחלקו ברווחים לפי לתפקידם. כלומר, נקבע כי היה מדובר בארגון פשע ולכן העונש היה צריך להיות בהתאם.

לאחר מכן, השופטים בחנו את הנסיבות האישיות של כל אחד מהנאשמים כחלק מהטיעונים לעונש. לגבי הנאשם הראשון, שהוכח כי עמד בראש הארגון, נקבע כי נסיבותיו האישיות לא הצדיקו הקלה בעונשו. הנאשם לא הביע כל חרטה או הבנה לגבי חומרת מעשיו.

בנוסף, השופטים התקשו למצוא נימוקים לקולא בעניינו אל מול התנהלותו האכזרית, מעשיו, יחסו האלים כלפי הסביבה והפחד שהטיל. כמו כן, הנאשם הורשע בעבר בפלילים בעבירות אלימות שונות. מנגד, לזכותו של הנאשם עמדה טענת ההגנה מן הצדק, על רקע התנהלות החוקרים בחלק מקטעי הפרשה. באיזון בין השיקולים, טענת ההגנה מן הצדק נדחקה ביחס לטענות שעמדו לחובת הנאשם. לבסוף, הוטל על הנאשם עונש מאסר של 15 שנים. בנוסף, הושת עליו מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים וקנס כספי בסך 3 מיליון ₪.

לגבי נאשמים 3 עד 10, שאר חברי הארגון, נקבע שמעורבותם הייתה פחותה ותפקידם היה שולי בהשוואה לראש הארגון ולכן הוטלו עליהם עונשי מאסר שונים. בכל המקרים הודגשה חומרת מעורבותם של הנאשמים בארגון פשיעה, והיא נשקלה כנגד נסיבותיהן האישיות, אם היו. בהתאם לכך דינם נגזר והוא נע בין 10 שנות מאסר לשישה חודשי מאסר בפועל.

בנוגע לחברות שהואשמו, אלו הפעילו עסקים בהם הנאשמים הלבינו כספים וביצעו עבירות כלכליות שונות. על נאשמות אלו הוטל קנס כספי של בין 3 מיליון ל-2.5 מיליון ₪, בהתאם לחומרת העבירות. כמו כן, חלק מהנכסים בבעלות החברות חולטו.