שוד מזוין ונשיאת נשק - גזר דין ושיקולי ענישה

דרגו את המאמר

שלב הטיעונים לעונש יכול שיהיה ארוך או קצר. לעיתים, השופט מנתח את הנסיבות האישיות של המקרה באופן מפורט ולעיתים אין ניתוח כלל. ישנם מקרים, בהם חומרת העבירות, הדרך בה בוצעו והרקע להן מייתר את הדיון והשופט קובע, כמעט ללא נימוקים, שיש להשית עונש חמור. לרוב, הדבר מתרחש כאשר מדובר בעבירת אלימות חמורה, ובית המשפט לא רוצה לתת יד לתופעה ולהקל בעונש. כך היה במקרה דנן.

רקע

במקרה זה, שני הנאשמים תקפו באקדחים שלופים שני מאבטחים שעסקו בצהרי היום באבטחת עובדי בזק שבאו לטפל במערכות קווי הטלפון של העיר טייבה. אקדחו של מאבטח אחד נשדד ואילו עם השני נוהלו חילופי יריות, כאשר המאבטח פתח באש ראשון. חילופי הירי התקיימו בין הנאשם 1 לבין המאבטח. המאבטח נפצע באורח חמור למדי.

הוא נאלץ לעבור ניתוחים שונים ונקבעה לו נכות בת 40%. גם הנאשם נפצע באופן קשה למדי. הוא טופל במערך הרפואי של שרות בתי הסוהר. הנאשם השני שדד את אקדחו של המאבטח הנוסף ופינה את הנאשם הפצוע במכוניתו מן הזירה. בעקבות מעשים אלו, הנאשמים הורשעו בעבירות של מעשה שוד בחבורה ונשיאת נשק.

טיעוני הצדדים

המאשימה טענה כי לא היה מקום להקל עם הנאשמים. הנאשמים פרסו את נימוקיהם להקלה בחומרת העונש:

הנאשם הראשון היה נשוי ואב לחמישה ילדים. הוא עבד כשרברב לפרנסתו. לא היה לו עבר פלילי. סנגורו הדגיש את חומרת הפציעה שנגרמה לו ואת מסכת הטיפולים, לרבות ניתוחים, שהיה עליו עוד לעבור. הוא ביקש שעונשו ייגזר ככל הניתן לקולא.

הנאשם השני היה נשוי בשנית ואב לארבעה ילדים, לרבות ילדה קטנה שנולדה זמן קצר לפני התרחשות העבריינית. הוא התפרנס מעבודתו כשרברב בשרות עיריית טייבה. הוא הורשע בעבר בגין החזקת נשק שלא כדין אך נדון לקנס ולמאסר על תנאי בלבד. בעברו הייתה גם הרשעה נוספת בשל תקיפת בת זוג שבגינה נדון למאסר שבוצע בעבודות שרות. הוא הוצג לפני השופט כאיש משפחה מסור, אדם ערכי שלא הייתה לו כל נטייה לעולם הפשע. אשתו תיארה בפני השופט את ההשלכות החמורות שהיו עלולות לנבוע ממאסרו, בעיקר בנושא טיפול וגידול הילדים.
 

דיון וגזר דין

השופט פסק כי חומרת מעשיהם של הנאשמים הייתה כה רבה, עד שלעניינם האישי כמעט ולא ניתן משקל. כלומר, באיזון בין חומרת המעשים לנסיבות האישיות, חומרת המעשים גברה. השופט ציין כי ייתכן והנאשמים קיוו שיצליחו לחטוף את נשקם של המאבטחים בלי שייאלצו לנקוט באלימות, אולם המציאות טפחה על פניהם. בכך, הוכחה מידת הסכנה לחיי שאר הציבור ולשלומם.

לאחר מכן, השופט קבע כי לא היה כל מקום להבחין בין הנאשמים. שניהם יצאו לדרכם לבצע את השוד מלווים באקדחים. האחריות לשימוש בכלי הנשק הייתה מוטלת באורח שווה על שניהם. זאת גם אם אחד מהם נענש עת נפצע קשה. שכן, הוא זה שגרם באורח פיזי לפציעתו החמורה של המאבטח. בנוסף, נפסק כי העבירה לא הייתה מתבצעת ללא שיתוף הפעולה ההדדי ולפיכך שני הנאשמים נשאו באחריות שווה. לאחר שקילת הנסיבות השופט החליט לגזור לכל אחד משני הנאשמים עונש של 12 שנות מאסר מהן 10 שנים לריצוי בפועל. כמו כן, כל אחד מהנאשמים חויב לשלם למאבטח שנפצע פיצוי כספי בסך של 5,000 ₪, בתוך 90 יום ממועד מתן גזר הדין.