גזר דין ללירן הוברט, מתוקפי הקשישה איטה פוגל

דרגו את המאמר

סגן נשיא ביהמ"ש המחוזי בחיפה, השופט אילן שיף גזר עתה על לירן הוברט מחיפה בן 23, אשר נאשם ביחד עם שניים אחרים בשוד בחבורה ובתקיפתה של הקשישה איטה פוגל, ילידת 1939 מחיפה, 12 שנות מאסר מתוכן 10 לריצוי בפועל , כאשר היתרה על תנאי למשך שלוש שנים וכן 3 חדשי מאסר מותנים בגין עבירות סמים. בנוסף, חוייב הנאשם בפצוי הגב’ פוגל בסכום של 17,000 ₪ , אשר הובהר כי אין בו כדי למנוע מימוש זכויותיה עפ"י כל דין.

לירן הוברט הורשע עפ"י הודאתו בהתאם להסדר טיעון וכתב אישום מתוקן בעבירות הבאות: כניסה למקום מגורים בנסיבות מחמירות, שוד בחבורה , חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, החזקת סם מסוכן ושימוש בסם מסוכן. (פרוט עבירות כתב האישום המתוקן מופיע בעמ’ 1-3 לגזה"ד).
הערה: המשפט בהתייחס ללירן הוברט (נאשם 2 )הגיע לסיומו לאחר שנתגלתה ביוזמת הנאשם וב"כ קלטת שתעדה שיחה בינו לבין מד"א, בה הזעיק את מד"א לדירת המתלוננת, והתביעה הסכימה לשנוי ממשי בכתב האישום נגדו .

רקע:

נאשם 1 - אריק שכטר, הורשע עוד ביום 6/6/07, בהמשך להודייתו בעובדות כתב האישום המתוקן בעניינו ודינו נגזר. מאז המשיך להתנהל משפט ההוכחות נגד הוברט ונאשם 3. נגד נאשם 3 ממשיך להתנהל משפט ההוכחות, אשר התעכב לאחרונה בשל הצורך באשפוזו לצורך בדיקה פסיכיאטרית.


השופט שיף ציין בפתיח של גזר הדין את הדברים הבאים: " פרשת השוד הנדונה מזעזעת בחומרתה. 3 בחורים צעירים, חברו להם יחדיו, למטרת שוד, בחרו להם קורבן חלש - אשה קשישה המתגוררת בגפה. במשך כ-3 שעות ביצעו השלושה את זממם עד שהותירוה חבולה ופצועה כשהיא נדרשת לטיפול נמרץ, לאשפוז ממושך ולשיקום. ספק אם ניתן יהיה למחוק אי פעם את הצלקות הגופניות ובפרט הנפשיות שגרם הנאשם, יחד עם חבריו, למתלוננת. נראה, כי רק אנשים חסרי מצפון יכולים להיות שותפים למעללים מעין אלו שתחילתם בקשירת קשר, המשכם בתכנון, כולל סיור מוקדם במקום הפשע וסופם בביצוע מזעזע במשך כ-3 שעות ".

השופט הבהיר כי לא בכדי נגזר על נאשם 1 עונש המאסר הכבד ביותר - 13 שנה בפועל, שהוטל אי פעם בישראל, בגין פרשיית שוד. יחד עם האמור עיון בכתבי האישום המתוקנים בענייניהם של נאשם 1 והוברט, מצביעים על שוני בחומרת העבירות והמעשים שבגינם הורשעו השניים, הבדל שהינו עובדתי ומשפטי:

ההבדל המשפטי נוגע לשוני בחומרת העבירות שיוחסו לכל אחד מהם. נאשם 1 הורשע, בין השאר, בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה שהעונש הקבוע בצדה הוא 20 שנות מאסר. הוברט, לעומת זאת, הורשע, בין השאר, בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות שהעונש הקבוע בצדה הוא 14 שנות מאסר.

השוני העובדתי המבדיל בין הנאשמים הוא, כי בעת שננקטה האלימות החמורה מאד נגד המתלוננת, שהו ב"חדר העינויים" נאשם 1 ונאשם 3. נאשם 3 הוא שביצע בפועל, כטענת התביעה את המעשים האלימים ונאשם 1 היה שותף ממשי הן במעשים, הן באיומים והן בנוכחות מסייעת. לעומת זאת, הוברט שהה אותה עת בחדר אחר "ורק" עודכן על המעשה הנפשע של כיבוי הסיגריות על גופה של המתלוננת, ומן הסתם, יכול היה להבין שהמתלוננת עוברת ותמשיך לעבור מסכת התעללות פיזית ונפשית.

השופט הבהיר כי אין ספק כי הוברט ביצע בצוותא עם חבריו את המיוחס לו אך חלקו הממשי באלימות, היה קטן יותר מזה של נאשם 1.

גם התביעה ראתה במעשיהם של נאשם 1 ונאשם 3, בכל הקשור למעשי האלימות, מעשים שחרגו מהתכנון המוקדם בינם לבין הוברט. לכן, מצאה לנכון ליחס להוברט את העבירה של ביצוע חבלה חמורה בנסיבות מחמירות בצירוף סעיף המאפשר הטלת עונש קל יותר אף אם קבוע בחוק עונש חובה. (סעיף 34א’ לחוק העונשין- "הרשיע בית המשפט נאשם על פי סעיף קטן (א)(1) בעבירה שנקבע לה עונש חובה, רשאי הוא להטיל עליו עונש קל ממנו").

בכך הביעה התביעה דעתה, כי הנאשמים 1 ו- 3 ביצעו עבירה שונה מזו שבוצעה ע"י הוברט וכי בעוד שהם ביצעו את העבירה בכוונה, ביצע הוברט את העבירה במצב נפשי של אדישות.

נסיבות לקולא: השופט שיף ציין כי מציאת הקלטת של שיחת הוברט עם מד"א תמכה בטיעונו מתחילת המשפט ואף בחקירתו במשטרה ואיפשרה את סיומו של המשפט. ניתן לשער, כי אילו אותרה השיחה הנדונה במהלך חקירת המשטרה, לא היה צורך בקיומו של משפט ההוכחות הארוך לגביו. ניתן אפוא לזקוף לזכותו את הודייתו זמן קצר לאחר שאותרה השיחה עם מד"א ובעקבות זאת תוקן כתב האישום. בשל האמור לעיל, הבהיר , כי העונש שיש להשית על הוברט צריך להיות קל יותר מהעונש שנגזר על נאשם 1, שכן ההבדלים בין השניים אינם קטנים.

כן ייחס השופט משקל לקולא גם לכך שהוברט הזעיק את מד"א לדירתה של המתלוננת, והניח שככל הנראה נקף אותו מצפונו והוא אכן חשש לגורלה של המתלוננת; לטענה כי הוא לא נטל חלק בשלל השוד, עליה לא חלקה התביעה; גם לעניין עבירות הסם חלקו היה קטן יותר מזה של נאשם 1; לנסיבותיו האישיות, כפי שעלו בתסקיר המבחן ובראיות שהובאו ; לפציעתו במסגרת שירותו הצבאי; לעדויות האופי שהושמעו לגביו; לעברו הנקי ולחרטה שהביע.

לבסוף הוסיף השופט שיף : "חרף כל הנסיבות לקולא ולמרות כל הדברים שנאמרו לזכותו ע"י סניגוריו, שלא פסחו על כל בדל טיעון אפשרי, נראה כי במקרה זה יש ליתן משקל בכורה לאינטרס הציבורי המחייב כי במקרה כה מזעזע, שכל השומע תצילנה שתי אוניו, יוטל עונש חמור ומרתיע שיביא לידי ביטוי את רוע מעללי הנאשם. חרף הנסיבות המאבחנות לקולא את חלקו של הוברט יחסית לחלקו של נאשם 1 נראה, כי הוברט ביצע, בצוותא עם חבריו, מעשה נורא ונפשע. מי שלפתחו, כשופט, מגיעים כמעט מדי יום מעשים איומים ומזעזעים, ברור כי הפעם חורג ארוע זה בחומרתו מארועי שוד אלימים אחרים. הדעת מתקשה להבין ולקבל הכיצד זה מסתבך בחור, נטול עבר פלילי, בוגר תיכון, חובב בעלי חיים, במעשה חייתי מסמר שיער זה".

לאור האמור לא קבל השופט את בקשת הסניגורים להסתפק בעונש מתון ולהסתמך בכך על פסקי דין ותקדימים מנחים , בהם הוטלו עונשי מאסר של עד כמה שנות מאסר בודדות בגין מעשי שוד.

פ 6013/07 ניתן עתה 15.9.08