10 שנות מאסר בפועל לשוהה בלתי חוקי אשר ביצע עבירות מין בקטין

דרגו את המאמר

הרכב השופטים הטיל על נאשם שהורשע בעבירות מין 10 שנות מאסר בפועל. השופטים קבעו כי הנאשם השתמש במתלונן ככלי לסיפוק צרכיו המיניים ופגע בו באופן קשה. השופטים החמירו עם הנאשם לאור העובדה שהיה לו עבר פלילי עשיר, ולמרות זאת הוא לא הורתע מלשוב ולבצע עבירות נוספות כנגד קטינים חסרי ישע.

תיק זה דן בעבירות מין אותן הנאשם ביצע במתלונן ובהן הורשע על פי הודאתו בכתב האישום המתוקן. על פי עובדות כתב האישום, הנאשם נכנס לישראל ללא אישור כניסה ושהייה בתקופה שלפני ה-1.09.07. ביום ה-2.09.07 המתלונן שהיה קטין הגיע לתחנה המרכזית.

הנאשם פנה למתלונן וביקש ממנו שיערוך לו סיור במקום. המתלונן סירב והנאשם איים עליו להישאר עמו, אחרת יחתוך את פניו. אז, הנאשם הוביל את המתלונן לסמטה באזור, הורה לו להיצמד לקיר ולהוריד את מכנסיו. לאחר מכן, הנאשם ביצע במתלונן עבירות מין בעוד האחרון הביע התנגדות, התלונן על כאבים ובכה. בית המשפט הפנה את הנאשם לקבלת חוות דעת אודות מסוכנותו. מחוות דעת זו עלה כי הנאשם היה בעל רמת מסוכנות מינית בינונית עד גבוהה.

מתסקיר שירות המבחן עלה כי הנאשם נטל אחריות לחלק מהמעשים שיוחסו לו, אך הוא צמצם את מעורבותו בעבירה והטיל חלק מהאשמה על המתלונן. הנאשם לא גילה כל אמפתיה כלפי המתלונן והתקשה להבין את חומרת מצבו והפגיעה בו. כמו כן, עלה כי הנאשם הרבה לשתות ולצרוך אלכוהול על מנת להתמודד עם תחושותיו הקשות. קצינת המבחן המליצה על עונש מאסר בפועל בשילוב עם עונש מאסר על תנאי.

סנגורו של הנאשם הדגיש בטיעוניו את מעלותיו של הנאשם ואת השיקולים לקולא. הוא טען כי הודאת הנאשם עמדה לזכותו, לימדה על נטילת אחריות וחסכה זמן שיפוטי יקר. כמו כן, נטען כי הנאשם סבל מקשיים בסביבתו ובחברתו.

דיון והכרעה

השופט ציין כי מכלול השיקולים, לקולא ולחומרא, נשקלו על ידי ההרכב. מחד גיסא, הנאשם הורשע בבתי משפט בעבר בגין עבירות של שימוש במסמך מזויף, התחזות כאדם אחר במטרה להונות, הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, זיוף וכניסה לישראל שלא כחוק. בסך הכול הנאשם נידון ל-6 חודשי מאסר לריצוי בפועל.

בנוסף, הנאשם שב ונכנס לישראל, פגש במתלונן שהיה קטין, נצמד אליו וניצל אותו. הנאשם ניצל את גילו הצעיר של המתלונן, את תמימותו וחולשתו והוביל אותו למקום נוח שם ביצע בו את זממו ובא לסיפוק מיני, תוך התעלמות מתחינות האחרון להפסיק. על כן, נקבע כי היה מדובר במעשים חמורים ומכוערים.

השופט הדגיש כי הצורך להגן על שלמות גופם ונפשם של קטינים נקבע על ידי בית המשפט העליון בשורה ארוכה של פסקי דין בעבר. פסקי דין אלו הדגישו את החשיבות שבהרחקת מי שפגע בקטין מהחברה לתקופה ממושכת. כמו כן, נקבע כי הענישה במקרים אלו הייתה צריכה להעביר מסר הרתעתי ברור וחד משמעי כלפי אלו שנטלו לעצמם את החירות לפגוע בקטינים. לאור הלך רוח זה, ומכלול השיקולים בתיק, הרכב השופטים גזר על הנאשם 10 שנות מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי. בשל מצבו האישי של הנאשם השופטים נמנעו מלהורות על תשלום פיצוי כספי למתלונן.