גזר דין למורשע במעשים מגונים בקטינה שלא מלאו לה 14 שנים

דרגו את המאמר

שופטי בית משפט מחוזי גזרו את דינו של אדם שהורשע בביצוע מעשים מגונים לקטינה והטילו עליו 55 חודשי מאסר בפועל. עונש זה היווה ביטוי לאיזון שערך בית המשפט בין שיקולי החומרה והקולא שעלו בנסיבות המקרה.

הנאשם הורשע במסגרת עסקת טיעון בעבירות מין שיוחסו לו. בהסדר הטיעון סוכם על מסגרת ענישה לפיה, המאשימה עתרה לגזר דין של 6 שנות מאסר בפועל. מנגד, הנאשם עתר ל-4 שנות מאסר בפועל בנוסף למאסר מותנה ופיצוי למתלוננת.

רקע

הנאשם שימש כנהג שהסיע את המתלוננת ובנות נוספות מהמוסד החינוכי בו למדו לביתן. בשני מקרים בשנת 2008, לאחר שהנאשם הסיע את בנות מהמוסד החינוכי ובעת שהמתין ברכב, הוא ניגש למתלוננת שישבה בספסל האחורי. הנאשם החל לחבק אותה, לנשקה, להרים את חולצתה ופתח את חזייתה. הוא ליטף את ישבנה ואיבר מינה, וכן נטל את ידה והניחה על איבר מינו. בהמשך לכך, הוציא הנאשם את איבר מינו ממכנסיו, חיכך אותו במתלוננת וביקש ממנה לבצע פעולות מסוימות, עד הגיעו לפורקן מיני. במקביל, אמר הנאשם למתלוננת כי הוא אוהב אותה וכי הוא לא היה מסוגל לחיות בלעדיה. כל זאת בנוכחות חברתה שצפתה במעשים. החברה אף העירה לנאשם כי המתלוננת לא הייתה בגיל המתאים לביצוע המעשים.

בעניינו של הנאשם הוגש תסקיר של שרות המבחן ותסקיר מסוכנות. הנאשם הכחיש את שיוחס לו בפני הסוקרים והשליך את האשמה על המתלוננת. הוא הדגיש כי הוא היה אדם נורמטיבי, נשוי ואב לארבעה ילדים. הנאשם הוערך כבעל רמת מסוכנות נמוכה עד בינונית. רק לאחר מכן הודה הנאשם בביצוע העבירה וביקש לקיים הסדר טיעון.

טיעוני הצדדים לעונש

המאשימה ביקשה מבית המשפט לקבל את הענישה אותה הציגה בהסדר הטיעון. לדעתה, ההסדר היה ראוי לאור הודאת הנאשם שחסכה מהמתלוננת מתן עדות. עם זאת, צוין כי היה מדובר בניצול המעמד והתפקיד של הנאשם למטרת סיפוקו אישי, וכן שהיה מדובר במספר מקרים של ביצוע מעשים מגונים. לנוכח זאת, מעשיו של הנאשם היו חמורים במיוחד. זאת במיוחד כאשר מול הנאשם עמדה ילדה נוספת שהעירה לו ויתכן שאף היא נפגעה מהמעשים.

הנאשם ביקש לכבד את הסדר הטיעון ברף הנמוך שסוכם. הוא ציין את הודאתו, החיסכון בזמן שיפוטי והעדר עברו הפלילי. למרות האמור בהערכת המסוכנות, הנאשם ביקש להדגיש את הבעת החרטה על מעשיו ואת לקיחת האחריות עליהם. הוא אף ביקש להקל עמו בקביעת סכום הפיצוי למתלוננת, היות והוא היה המפרנס היחיד בבית ובעקבות ההליך, עבודתו נפגעה.

דיון והחלטה

השופטים ציינו כי המעשים בהם הנאשם הודה והורשע עוררו סלידה. הנאשם נהג בקטינה ככלי לצורך סיפוק צרכיו המיניים, תוך ניצול מוגבלותה הנפשית ותמימותה בשל גילה הצעיר. נוסף על כך, המעשים בוצעו בנוכחות חברתה של המתלוננת, שהערתה על כך שהאחרונה לא הייתה בגיל המתאים לא נפלה על אוזניים קשובות. השופטים הדגישו כי מחובתו של בית המשפט להגן על גופן של נשים וכבודן, ולהחמיר בעונשו של מי שחטא בתחום זה של עבריינות. זאת בפרט כשהעבירות בוצעו בקטינות. בית המשפט נדרש להעביר מסר ברור שמי שנטל לעצמו את החירות לפגוע בקטינות, היה צפוי לעונש קשה.

בין השיקולים להקלה עם הנאשם במקרה זה היה ניתן למנות את הודאתו ואת העובדה כי המעשים שבוצעו במתלוננת לא היו במדרג החמור ביותר של עבירות מין. כמו כן, הנאשם הסתמכות על הסדר הטיעון וחסך בזמן שיפוטי ואת הצורך להביא את הקטינות לעדות. נוסף על כך, הנאשם היה כבן 50, ללא עבר פלילי, נשוי ואב לילדים וחייו היו נורמטיביים.

השיקולים לחומרה היו מהות העבירות, מספרן, מצבה של הקטינה והעובדה שהנאשם ניצל כוחו לשם סיפוקו האישי. בית המשפט נדרש לערוך איזון בין אינטרס הציבור והתועלת שבעונש, לבין טובת ההנאה שההסדר העניק לנאשם. לבסוף, לאחר שנשמעו טיעוני הצדדים ונשקלו כלל השיקולים הרלבנטיים, בית המשפט הורה על כיבוד הסדר הטיעון שנערך בין הצדדים. על כן, הנאשם נידון לעונש של 55 חודשי מאסר בפועל, 24 חודשי מאסר על תנאי ותשלום פיצוי למתלוננת בסך של 12,000 ₪.