שוהה בלתי חוקי מהשטחים ביצע שורה של עבירות רכוש - 11 שנות מאסר בפועל

דרגו את המאמר

השופט השית על נאשם שהורשע בביצוע עבירות גניבה והתפרצות 11 שנות מאסר בסך הכול. השופט התבסס בהחלטתו על העובדה שהנאשם ביצע עבירות אלו לאורך שנים ונידון בעבר לאי אלו חודשי מאסר, אך הדבר לא הרתיע אותו, ולו במעט.
 

רקע

במקרה זה, הנאשם, תושב קלקיליה בן 26, הורשע על פי הודאתו בתשעה אישומים שכללו עבירות חמורות של קשירת קשר לפשע, התפרצות למקום מגורים בצוותא, ניסיון גניבה, גניבה וגניבת רכב בצוותא וכן פריצה לרכב בצוותא. כל זאת הנאשם עשה עת שהה בישראל שלא הייתה כדין, ובכך הוא עבר עבירה על פי חוק הכניסה לישראל.

כתב האישום קיבל מימד של חומרה יתרה היות והתמונה שהצטיירה ממנו הייתה של מעשים שתוכננו בקפידה ובתחכום על ידי כנופית פשע שפעלה בקור רוח ובמיומנות, במטרה של בצע כסף. בנוסף, פעולת הנאשם נמשכה לפחות שנה ורבע, בין החודשים אוקטובר 2006 עד לדצמבר 2007. נטען כי את כלי הרכב הגנובים הנאשם הוביל למקומות מפגש קבועים.

לאחר מכן, הוא התקשר לסוחרים והודיע על מיקום כלי הרכב. על סמך הודעתו, הסוחרים שלחו נהגים מטעמם שהעבירו את כלי הרכב לתחומי הרשות הפלשתינית. אז, כלי הרכב נמכרו שלמים או כחלפים. עבור כל כלי רכב גנוב, קיבל הנאשם מהסוחרים בין 3,000 ₪ ל-4,000 ₪. לאחר הודאתו במעשים אלו הגיע שלב הטיעונים לעונש.

דיון והכרעה

השופט הדגיש כי הנגע של עבירות רכוש הפך לכדי מכת מדינה באזורים מסוימים הארץ. עבירות אלו זרו פחד בקרב הציבור וערערו את האמון בשלטון החוק וביכולת הרשויות לאוכפו. בנוסף לכך, כל גניבה עוררה תחושת תסכול וזעם בקרב בעלי הרכבים שנגנבו והייתה זו פגיעה קשה בשגרת יומם ובביטחונם של המתלוננים, ושל כלל תושבי המדינה. השופט סקר את דרך פעולתו של הנאשם, כיצד נהג לפרוץ לבתי מגורים באישון ליל, כשדיירי הבית ישנו. אז נהג לקחת את מפתחות הרכבים ולעיתים אף חפצי ערך. לא זו אף זו, הנאשם היה בקיא בנטרול מערכות שנועדו להגן על כלי הרכב מפני פריצה ונהג אף לנהל משא ומתן עם הבעלים, להחזרת הרכב הגנוב תמורת כסף.

נפסק שהדברים קיבלו חומרה יתרה לאור העובדה שהנאשם היה "מוגבל כניסה". הוא נהג להסתנן למדינה לשם ביצוע העבירות, כאשר הוא הונע אך ורק מבצע כסף. השופט ציין כי לנאשם היה גיליון הרשעות קודם שכלל שבעה פרטי אישום בעבירות שב"ח, רכוש, גניבה ומרמה. למרות העונש שהושת עליו בעבר, הנאשם הרחיב את פעולתו העבריינית, לא הורתע משלטון החוק ולא הפנים את הלקח. יתרה מזאת, את העבירה הראשונה בכתב האישום הנוכחי ביצע הנאשם באותו חודש שבו שוחרר ממאסר בגין עבירות קודמות.

השופט קבע כי כל המאסרים שהושתו בעבר על הנאשם לא הרתיעו אותו, לרבות מאסרים ממושכים בהיקף כולל של 20 חודשים. בכך, הנאשם העיד על עצמו שלא שינה את אורחות חייו. עברו הפלילי ומעשיו הצביעו על דפוס התנהגות בעייתי, של אדם שלא חשש מהחוק ולכן היווה סכנה לביטחון הציבור. זאת ועוד, הנאשם היה חלק מחולייה חשובה ומרכזית בכנופיית פשע מקצועית ומתוחכמת. מכל אלו, נלמדה מסוכנתו הרבה של הנאשם שהצדיקה ענישה מחמירה.

במקרה זה, הנאשם חטא בשורה ארוכה של עבירות ולא ניתן היה לשנות את דרכו והרחקתו לתקופת מאסר ממשית וארוכה הייתה עתידה לחזק את ידי אוכפי החוק. על כן, השופט קבע שהאינטרס הפרטי נסוג מהאינטרס הציבורי שדרש החמרה עם הנאשם. עם זאת, השופט נדרש לקחת בחשבון את השיקולים לקולא שהיו הודאת הנאשם בהזדמנות הראשונה, חסכון במשאבי בית המשפט והתביעה וכן שיתוף הפעולה שלו לאורך כל ההליך. בסופו של דבר, לאחר שנשקלו כל הנסיבות, השופט החליט להשית על הנאשם 11 שנות מאסר בפועל ו-3 שנים מאסר על תנאי.