החזקת סכין שלא כדין, מהי?

דרגו את המאמר

התקבלו 2 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5

מדי שנה, מונחים לפתחן של הערכאות המשפטיות כתבי אישום רבים המייחסים לנאשמים החזקת סכין שלא כדין. תופעת הסכינאות, אשר הפכה ממש ל"מכת מדינה", מקבלת יחס של חומרה יתרה מצידם של בתי המשפט. ואכן, על פי החוק, די בהחזקת סכין שלא כדין בכדי להוות עבירה פלילית. דהיינו, אין צורך שהאדם יעשה שימוש בסכין, ועצם החזקתה ללא סיבה מהווה עבירה.

סעיף 186 לחוק העונשין קובע כי החזקת סכין מחוץ לתחומי הבית או החצר (שחצר בעניין זה יכולה להיות גם מקום העבודה וכדומה), ללא הוכחת סיבה כשרה לכך, הינה עבירה פלילית שדינה מאסר חמש שנים. על פי סעיף 186(ב), במידה ומדובר בהחזקת אולר, חזקה על המחזיק שהוא עשה באולר שימוש למטרה כשרה. עם זאת, מדובר בחזקה אשר איננה חלה על מקומות מסוימים כגון מוסדות חינוך (והכל בהתאם לתוספת השנייה לחוק העונשין).

לשון הסעיף מהווה מעין חריג להליך הפלילי. דהיינו, מרגע שאדם "נתפס" כאשר הוא מחזיק סכין מחוץ לביתו/לחצריו, מוטל עליו להוכיח כי הוא פעל כאמור מתוך מטרה כשרה. בניגוד לאופיו של ההליך הפלילי, בו המדינה צריכה להוכיח את אשמתו של הנאשם מעל לכל ספק סביר, בעבירת החזקת סכין שלא כדין, הנטל הוא הפוך.

המשפט מתנהל באופן הבא. ראשית, המדינה צריכה להוכיח שהנאשם אכן החזיק את הסכין בתנאים האסורים בחוק. דהיינו, מחוץ לביתו או לחצריו. לאחר מכן, הנטל עובר לפתחו של הנאשם ועליו להוכיח שעסקינן במטרה כשרה. עם זאת, ובניגוד לחובת ההוכחה המוטלת על המדינה במשפט הפלילי, נאשם אשר צריך להוכיח מטרה כשרה להחזקת סכין שלא כדין יכול לעשות זאת בהתאם למאזן ההסתברויות. דהיינו, לא מעל כל ספק סביר. הלכה פסוקה היא כי נאשם יוצא ידי חובתו כאשר הוא מוכיח את קיומה של המטרה הכשרה ברמה של 50% לפחות.

האם שוטר רשאי לערוך חיפוש?

נאשמים רבים טוענים כי השוטר כלל לא היה רשאי לערוך עליהם חיפוש כאשר הסכין נמצאה. חשוב להבין כי לא מדובר בטענה של מה בכך. חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - חיפוש בגוף ונטילת אמצעי זיהוי), תשנ"ו-1996, קובע את סמכותו של השוטר לערוך חיפוש בכליו של פלוני. חוק זה נכנס לתוקפו בעקבות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. הוא ידוע בשמו "חוק החיפוש".

על פי סעיף 3(א) לחוק החיפוש, שוטר הינו בר סמכות לערוך חיפוש ללא צו וזאת כאשר יש לו "יסוד סביר לחשוד" שעל גופו של החשוד המדובר ישנה ראיה שתוכל להוכיח (או לסייע בהוכחת) ביצוע עבירה. השוטר רשאי לערוך במקרים כגון דא "חיפוש חיצוני" על החשוד, וזאת כל אימת שהאחרון מסכים לכך. מיותר לציין כי גם הסוגיה הנוגעת ל"יסוד הסביר" יכולה להיות מקום לפרשנות. במקרים כגון דא, בית המשפט מבקש לשים את עצמו בנעליו של השוטר ולבחון האם לאחרון היה, מבחינה אובייקטיבי, יסוד לחשוש כי נעברה עבירה. חשוב להדגיש כי כאשר הסכין תימצא על גופו של אדם לאחר חיפוש בלתי חוקי, ייתכן בהחלט כי הראיה תיפסל ולא תוכל להיות מוצגת בבית המשפט.

זיכוי מעבירה של החזקת סכין שלא כדין

בית המשפט השלום בטבריה, במסגרת הכרעת דין שניתנה בת"פ 13544-06-09, קבע כי יש לזכות אדם מכתב אישום שייחס לו עבירה של החזקת סכין שלא כדין. הזיכוי נבע ממחדלי חקירה של המשטרה. כבר כאשר הנאשם "נתפס", הוא אמר לשוטרים שהוא רכש את הסכין זה עתה ועל כן היא בידיו. מדובר בגרסה של הנאשם אשר נשמעה מראשית הדרך ולאורך כל ההליך הפלילי. בית המשפט קבע כי למרות שהמשטרה שמעה "גרסה הגיונית" לנוכחותה של הסכין, הרי שלא נעשו המאמצים לעמוד על קנקנה. בפועל, נקבע כי מחדלי המשטרה במקרה דנן לא הצדיקו אלא זיכוי הנאשם.