דחיית קובלנה פלילית בגין העדר הסכמת היועץ המשפטי לממשלה

דרגו את המאמר

קובלנה היא אישום פלילי, שבו המאשים הוא אדם פרטי. זאת בניגוד לתביעה פלילית רגילה בה המאשימה היא מדינת ישראל. מטרתו של האדם שמגיש קובלנה היא להעמיד את הצד השני לדין, ולא לתבוע פיצוי כספי או סעד הצהרתי, כנהוג בתביעות אזרחיות.

במקרה דנן, הגישה הקובלת קובלנה כנגד הנאשמת אשר שימשה אז בתפקידה כחוקרת במשטרת ישראל. זאת בעקבות פעולות אותן ביצעה כנגד הקובלת בעת חקירתה. כתב הקובלנה ייחס לנאשמת עבירות תקיפה ואלימות כנגד הקובלת. בנוסף לכך, יוחסה לנאשמת פגיעה בזכותה של הקובלת לפרטיות וכן איומים והוצאת לשון הרע.

הקובלת נחקרה במשטרה עקב מעורבות בעלה בפרשת "מחתרת בת עין" שהתרחשה בשנת 2002. בזמן החקירה, היא הייתה עם בתה הפעוטה. לטענתה, החוקרת הוציאה בכוח את התינוקת מידיה, סטרה לה בחוזקה על פניה, אזקה אותה לכסא וצילמה אותה בוכה.

התמונות נמסרו לחוקרי שב"כ לשם הפעלת לחץ על בעלה שנחקר במקביל. הקובלת הוסיפה כי בסופו של דבר היא שוחררה ללא כל ערבות, לא הואשמה בדבר ולא הוגש נגדה כתב אישום. כלומר, לטענתה, לחוקרת לא היה מלכתחילה דבר נגדה וכל המעשים המתוארים נעשו רק לשם הפעלת לחץ על בן זוגה של הקובלת. הנאשמת טענה שהיה צריך לדחות את הקובלנה, היות והיא הוגשה ללא אישור של היועץ המשפטי, כנדרש בחוק.

דיון והכרעה

הקובלת ובא כוחה ייחסו חשיבות רבה להתנהלות היועץ המשפטי לממשלה במסגרת ההליך. זאת לאור העובדה שהגשת הקובלנה הותנתה באישורו, בהתאם לסעיף 69 לחוק סדר הדין הפלילי. הקובלת פנתה בתאריך ה-5.6.2002 ליועץ המשפטי במטרה לקבל הסכמתו להגשת הקובלנה במועד שלא יאוחר מ-15 ימים מיום הפנייה.

שבוע לאחר מכן, היא קיבלה תשובה מעוזרו של היועץ המשפטי לממשלה, לפיה הנושא בבדיקת המחלקה לחקירות שוטרים. עוד נטען שעד לסיום הבדיקה לא היה ניתן להתייחס באופן ענייני לבקשה. לאחר שהסתיימה חקירת המחלקה, פנתה הקובלת בשנית ליועץ המשפטי וביקשה את הסכמתו. אז נמסר לה כי הטיפול בבקשה הועבר ללשכת פרקליט המדינה.

בשלהי שנת 2007 נודע לקובלת כי היה קיים קושי באיתור התיק. אז פנתה היא פעם שלישית ליועץ המשפטי בבקשה לקבל את הסכמתו להגשת הקובלנה. הקובלת הוסיפה כי במידה ולא תתקבל כל תגובה בתוך 14 יום, היא תניח כי ניתנה הסכמה להגשת הקובלנה. בסופו של דבר, הקובלנה הוגשה ללא אישורו של היועץ המשפטי או התייחסות עניינית מצד פרקליט המדינה. לאחר מכן, עוזרת פרקליט המדינה הודיעה לקובלת כי פרקליט המדינה לא אישר את הקובלנה. כלומר, הקובלנה הוגשה ללא הסכמת היועץ המשפטי. משכך, דינה היה להימחק.

שופט בית המשפט ציין כי הקובלנה הפלילית שונה במהותה מתביעה פלילית רגילה. זאת היות והאזרח הוא שתובע ולא המדינה, כנהוג בכל תיק פלילי. בתכלית הקובלנה עומדים יסודות של יעילות ופשטות. מטרת ההליך היא לתת בידי האזרח מכשיר יעיל להתגונן מפני פגיעות בו. לפיכך, במקום לנהל הליך אזרחי ארוך ויקר, ניתן להשתמש בכלי זה. אולם, דווקא בשל כך יש מגבלות לקובלנה הפלילית. אחת מהן, שעמדה במרכז הדיון של בית המשפט, מצויה בסעיף 69 לחוק סדר הדין הפלילי. על פי סעיף זה, קובלנה פלילית שהוגשה נגד עובד מדינה בשל מעשה שעשה בעת מילוי תפקידו, חייבת את אישורו של היועץ המשפטי.

מטרת הסעיף הייתה ליצור מעין מסננת לתביעות שהוגשו כנגד עובד מדינה ולמנוע חשש יתר מצד עובדים אלו. עם זאת, הוראת הסעיף לא הגנה על האינטרס האישי של עובדת המדינה, או העניקה לה חסינות. הביקורת של היועץ המשפטי נועדה למנוע את ניצול ההליך לרעה ולשמור על שירות ציבורי חופשי מהטרדות. כדי להגיש את הקובלנה על פי סעיף זה, היה על הקובלת לעמוד בשלושה תנאים מצטברים. ראשית, היה צריך להיות מדובר בעובד מדינה.

שנית, הקובלנה הוגשה בשל מעשה שנעשה תוך כדי מילוי התפקיד. לבסוף, קבלת הסכמת היועץ המשפטי להליך. במקרה דנן, לא עלה ספק כי הנאשמת שימשה אז כעובדת ציבור בהיותה שוטרת במשטרה. לעניין המעשה שנעשה תוך כדי מילוי התפקיד, שופט בית המשפט ציין כי במקרה דנן לא היה קושי, היות והנאשמת פעלה במסגרת חקירה פלילית. עם זאת, יש לזכור כי מסגרת התפקיד הייתה יכולה הייתה להיות רחבה, בעלת אופנים שונים ומילוי התפקיד כלל גם פעולות שהן במתחם הסיכון של הפעולות החוקיות, ולא רק את הברור מאליו.

השופט הוסיף כי רק אם היה ברור לחלוטין שהפעולה לא הייתה במסגרת התפקיד, לא היה צורך בהסכמת היועץ המשפטי. אולם, במקרה זה לא התעורר כל ספק ומשכך, היה צריך לקבל את הסכמת היועץ המשפטי. הסכמה זו לא הייתה דרישה מקדמית אלא דרישת סף. זאת בניגוד לטענת הקובלת.

משלא הייתה הסכמה מצד גוף זה, לא היה ניתן להגיש את הקובלנה ולא היה מקום לדון בעניין בבית המשפט. השופט דחה את טענת הקובלת לפיה ההסכמה ניתנה בשתיקה, היות והיועץ המשפטי לא הגיב למכתביה. הוא הדגיש כי היה צורך בהסכמה מפורשת. לטענתו, לו הייתה מתקבלת גישת הקובלת, סעיף 69 לחוק סדר הדין הפלילי היה מתרוקן מתוכנו. מעבר לטענה זאת, הרי שנציג היועץ המשפטי הביע את התנגדותו להגשת הקובלנה באופן ברור.

משכך, דחה בית המשפט את הקובלנה. עם זאת, השופט ציין כי בכך לא נחסמה דרכה של הקובלת, אלא היה באפשרותה להגיש תביעה אזרחית או תלונה במשטרה כנגד החוקרת, כך שזכותה הבסיסית לפנות לערכאות לא נפגעה.