חוות דעת פסכיאטרית לא להחיל בעניינו את הפטור מאחריות פלילית

דרגו את המאמר

הרכב ביהמ"ש המחוזי בחיפה, החליט עתה ברוב דעות , להותיר על כנה את הרשעת הנאשם ליאוניד יליד 1952, (חסר מקום מגורים, השוהה בכלא מזה שמונה שנים) , ברצח גרושתו שבוצע בשנת 2000 בעזרת פטיש ברזל , ובעבירות נוספות שבוצעו כלפי ילדיו הקטינים ואבי המנוחה ולא להחיל בעניינו את הפטור מאחריות פלילית . בכך אימץ הרוב בהרכב את עמדת המאשימה כנגד עמדת פאנל המומחים הפסיכיאטרים שמונה כגוף חיצוני לדון בעניינו של הנאשם וכן של המומחה מטעמו וקבע כי הוא מסוגל לעמוד לדין, וכי על אף מחלת הנפש ממנה הוא סובל, (ההפרעה הדלוזיונאלית ) ניתן לקבוע ממצאים עובדתיים ביחס לאחריותו הפלילית למעשים בהם הורשע.

הרכב השופטים: אב"ד השופט יוסף אלרון והשופט כמאל סעב בדעת רוב כנגד דעתו החולקת של השופט רון סוקול.

רקע:

 
ביום 4.2.2002 ניתנה הכרעת דין בביהמ"ש המחוזי בחיפה, בעניינו של הנאשם ולפיה הורשע בעבירת רצח של גרושתו המנוחה נטליה ג’ילין ז"ל, ובעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, שלילת כושר התנגדות לשם ביצוע עבירה (בעזרת מתן אלכוהול), עבירות של חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות ותקיפת קטין או חסר ישע, כל אלו בשני ילדיו הקטינים ילידי 1986 ו- 1993 ובאבי המנוחה.

לאחר הרשעתו החליט ההרכב להחיל בעניינו את הוראת חוק העונשין, (סעיף 300א) הנוגעת לענישה מופחתת בגין עבירת רצח, ולגזור עליו עונש של 22 שנות מאסר בפועל בלבד, וזאת בשל היותו על-פי גזר הדין "אדם שיש לו בעיות נפשיות משמעותיות" .

הנאשם ערער על הרשעתו בפני בית המשפט העליון וטען כי לא ביצע את המעשים שבהם הורשע, וכי אינו סובל ממחלת נפש ואבחונו ככזה שגוי הוא.

הסנגוריה הציבורית הארצית, אשר נטלה על עצמה לייצג את הנאשם בפני בית המשפט, טענה (בניגוד לטיעון הנאשם) כי הוא חולה נפש, לא היה אחראי למעשיו, וכי אינו כשיר לעמוד לדין, ולפיכך עתרה למינוי פאנל מומחים אשר יבדוק את מצבו הנפשי לאשורו.

ביהמ"ש העליון החליט בתאריך 1.2.2006 בהסכמת המדינה, המערער וב"כ המערער, להחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי על מנת שתושלם בדיקת מצבו הנפשי הן בשעת ביצוע המעשים המיוחסים לו, והן לאחר מכן, תוך התייחסות אגב כך להשפעת המצב הנפשי על אחריותו הפלילית וכשירותו לעמוד לדין.

ביהמ"ש המחוזי בהרכב הנוכחי החדש הורה לאחר שמיעת המומחים הפסיכיאטרים מטעם הצדדים על הקמת פאנל מומחים פסיכיאטרי, שכן המומחים כולם הסכימו כי הנאשם חולה בנפשו, אך נחלקו בשאלה עד כמה השפיעה מחלתו הנפשית על יכולתו להימנע מהמעשים האלימים שביצע או מלראות את הפסול שבהם.

הפאנל הפסיכיאטרי קבע כי הנאשם סובל ממחלת נפש במובן המשפטי ושרוי במצב פסיכוטי פעיל ; לא היה אחראי למעשיו בזמן ביצוע העבירה המיוחסת לו; במצבו הנוכחי לא מבין חומרת ומשמעות המעשים המיוחסים לו ; במצבו הנוכחי לא מסוגל לעמוד לדין, ליצור קשר עם עורך דינו ולקחת חלק בהליך משפטי.

השופטים בהרכב הנוכחי נחלקו בדעותיהם לגבי מצבו של הנאשם כמפורט להלן:

אב"ד השופט אלרון: ציין כי שניים הם עניינה של החלטה זו; האחד – בחינה חוזרת של שאלת כשירות הנאשם לעמוד לדין, והשני – שאלת אחריותו הפלילית למעשים שביצע ושעל-פיהם הורשע בעבירת רצח .

השופט ציין כי אין די בחוסר שיתוף הפעולה מצד הנאשם עם סנגורו כדי ללמד על חוסר מסוגלותו המנטאלית לשתף פעולה עמו לו חפץ בכך וכי בסוגיה זו של הבנת הנאשם את מהות ההליך הפלילי המתנהל נגדו, סבר כי די בהבנתו הבסיסית את מהות ההליך המשפטי שבו הוא מצוי על מנת שיהא כשיר לעמוד בו, ובענייננו הבנתו של הנאשם היא מעבר להבנה בסיסית.

עוד ציין השופט כי העמדת עבריינים לדין היא אינטרס ציבורי מובהק ממעלה ראשונה. משכך, אין לדרוש מנאשם להפגין רמת הבנה גבוהה במיוחד בענייני משפטו כתנאי להעמדתו לדין. רק מקום שישנו חשש ממשי כי הגנתו של נאשם תקופח ועלול להיגרם לו עיוות דין בשל חוסר יכולתו להבין את ההליך המשפטי שהוא מצוי בו, יש להכריז עליו כעל בלתי-כשיר לעמוד לדין. בענייננו הנאשם האמין, עקב מחלת הנפש שהוא לוקה בה, כי כל ההליך המשפטי נגדו, לרבות סנגורו, הוא חלק מקשר נגדו, ולפיכך בחר שלא לשתף פעולה עם סנגורו, הגם שהכחיש בתוקף, כנאשמים רבים, את ביצוע העבירות שבהן הורשע. מהתנהגותו ניתן ללמוד כי הוא מעורה בהליך הננקט בעניינו, גם אם אינו שותף לעמדת סנגורו באשר לקו ההגנה הראוי.

עוד קבע השופט כי אין חולק בדבר היות הנאשם חולה נפש , יחד עם זאת, לא שוכנע מחוות דעתו של מומחה ההגנה ומחוות הדעת של פאנל המומחים כי הנאשם נשלט על-ידי דחף לאו בר-כיבוש בעת ביצוע מעשיו האלימים, ועל אף שדעה זו היא נחלת שלושה מבין ארבעת המומחים שהעידו בפני ההרכב, סבר כי אין בעניין הנאשם אחרי רבים להטות. השופט הבהיר כי הנאשם חולה, ומחלתו זו תרמה לגיבוש רגשות השנאה שחש כלפי המנוחה. על אף זאת סבר כי נסיבות העניין מלמדות כי הנאשם היה מודע לפסול שבמעשיו והיה בעל יכולת ממשית להימנע מהם, אך הוא נכנע ליצרו הרע. למחשבות השווא שלו הייתה השפעה מסוימת על מעשיו, אך לא במידה מכרעת.

השופט אלרון הבהיר כי כל המומחים הסכימו כי בוחן המציאות של הנאשם מעוות, ואולם, כשנתבקשו לסייע כדי ללמוד עד כמה היה בוחן המציאות של הנאשם משובש בשעת ביצוע המעשים ומה הייתה ברגעים אלה תמונת המציאות בעיניו שלו- תמונת הראי שהציעה המומחית מטעם התביעה, לאחר מחקר יסודי, היא היחידה המתקבלת על הדעת, מבוססת על חומר הראיות ונעדרת סתירות פנימיות, וזאת בניגוד למומחים האחרים.

השופט סוקול ציין כי לו דעתו היתה נשמעת מן הראוי היה לקבוע כי הנאשם אינו מסוגל לעמוד לדין ולהורות על הפסקת ההליכים נגדו ועל אשפוזו. משמעות העמדה היא כי לא ניתן לברר כראוי את מצבו הנפשי בעת ביצוע המעשים ואת אחריותו הפלילית וכי מוטב שההכרעה בשאלה זו תינתן רק כאשר הנאשם יהיה מסוגל לעמוד לדין, להבין את ההליך ולשתף פעולה עם באי כוחו .

השופט הבהיר כי שאלת מסוגלותו של נאשם לעמוד לדין אינה נבחנת במבחן רגעי כלשהו. כידוע, השפעת מחלת נפש על חולה עשויה להשתנות מפעם לפעם. לעתים יימצא החולה בהתקף פסיכוטי, קצר או ארוך, ולעתים המחלה עשויה להימצא ברמיסיה, בין בשל טיפול ובין ללא טיפול, ומצבו של החולה ויכולתו להבין את ההליך עשויים להשתנות בהתאם. בחינת מסוגלותו של הנאשם לעמוד לדין צריכה אפוא להיבחן לאורכו של כל ההליך המשפטי. אין פירושו של דבר שנדרשת בדיקה יומית, אך ברי כי שינויים במצבו של הנאשם מחייבים הערכה מחודשת. כך גם ברי כי ככל שההליך נמשך זמן רב יותר, עשויים להימצא שינויים רבים יותר.

בתיק זה מדובר בהליך משפטי חריג, שכן הדיון בעניינו של הנאשם בגלגולו הראשון הסתיים זה מכבר, בשנת 2003. חוות הדעת שעמדו בפני בית המשפט בגלגול הראשון של ההליך ניתנו בשנת 2002. בגלגול הנוכחי נדרש ההרכב לחוות דעת עדכנית משנת 2007. פער הזמנים הגדול יכול להסביר מדוע מסקנות הרופאים אינן זהות, שהרי ייתכן שמצבו הנפשי של הנאשם כיום אינו זהה למצבו הנפשי בשנת 2002, כשהחל הדיון.

השופט סוקול הבהיר כי מסוגלות לעמוד לדין מחייבת לא רק הבנה של זהות המשתתפים ותפקידיהם. יש צורך כי הנאשם יהיה מסוגל להבין את משמעות ההליך; להבין שההכרעה מושתתת על הראיות שיובאו על-ידי שני הצדדים; על יכולת להביא ראיות וטיעונים הנוגעים למחלוקות; על הבנת חשיבות הייצוג המשפטי ועל יכולת לשתף פעולה עם עורך הדין. "הבנה פורמלית" אינה יכולה להספיק לשם קביעת מסוגלות לעמוד לדין, שכן אין בה כדי להעיד על הבנת ההליך בדרך ובאופן כנדרש לשם ניהול ההליך ולשם שיתוף פעולה עם הסנגור.

בחינת התנהגות הנאשם בהליך בפני ההרכב וכן בדיון בגלגולו הראשון מחזקת לדעתו את המסקנה שהנאשם אינו מסוגל לעמוד לדין ולנהל את עניינו.

בירור העובדות, הן בקשר למצבו הנפשי של נאשם לפני ביצוע המעשים המיוחסים לו, הן במהלכם והן לאחריהם, מחייב הליך משפטי כלשהו. לצורך ניהולו של הליך כזה על הנאשם להיות מסוגל לנהל את משפטו, לסייע באיתור עדים, בחקירת העדים ובמתן עדות בבית המשפט. על כן סבר השופט סוקול כי מקום שנאשם אינו מסוגל לעמוד לדין, לא יהיה זה ראוי, בדרך כלל, לבחון גם את אחריותו הפלילית.


השופט סעב הצטרף לדעתו של האב"ד אלרון על כל חלקיה, וציין בין היתר, כי מכלול הראיות מראה כי הנאשם לא סבל מהתקף פסיכוטי בעת התרחשות מעשה הקטילה והוא היה מודע למעשיו, לחומרת התוצאה שלהם ולהשלכותיהם, לכן הוא נמלט מהמקום ולא פנה באופן מיידי לתחנת המשטרה תוך שהוא מעלה את סיפור "הארגון", שכביכול הוא (הארגון), רצח את המנוחה . גרסתו זו נכבשה על ידו זמן רב, כשנה וחצי כשבמהלך תקופה זו ניהל אורח חיים רגיל ובתחכום רב, הוא לא גילה כל פרט על הסתבכותו ברצח. הנאשם לא נתן כל הסבר מדוע גרסת "הארגון" לא הועלתה באופן מיידי. גם בנקודה זו, יש כדי לתמוך במסקנת המומחית מטעם התביעה שהמדובר באדם מניפולטיבי.

כאמור נותרה איפוא הרשעתו של הנאשם על כנה, בדעת רוב ההרכב ולא הוחל בעניינו הפטור מאחריות פלילית.