הרשעה ברצח גנדי - בית המשפט המחוזי בירושלים

דרגו את המאמר

בתאריך 17.10.2001 נרצח השר רחבעם זאבי ז"ל על ידי חברי ארגון הטרור "החזית העממית". מבצעי הרצח נמלטו מהמקום וכוחות הביטחון הישראליים חיפשו במשך מספר שנים את הנאשמים. לאחר שנמצאו, הובא כל אחד מהם לדין והורשע בעבירת רצח וכן בעבירות נוספות. במקרה זה, הרכב השופטים הרשיע את מתכנן הרצח במספר עבירות, לרבות עבירת הרצח תוך הדגשת חומרת מעשיו והיקפם.

כתב האישום כלל חמישה אישומים, שנגעו לחמישה פיגועים שונים, בהם תואר חלקו של הנאשם בצורה דומה. נטען כי מעורבותו ברציחות באה לידי ביטוי בעמידה "מאחורי הקלעים" – תכנון, פיקוח ומתן הוראות. מבצעי הפיגועים נדרשו לאישור קודם למעשה ודיווחו לו לאחר ביצוע הפיגועים, כאשר הפיגוע האחרון בשרשרת היה רצח השר רחבעם זאבי ז"ל. ארבעת האישומים הראשונים היו בגין אירועים של הנחת מכוניות ומטען תופת באזור הומה אדם וכן פיגוע ירי לעבר כלי רכב ישראליים. בגין מעשים אלו, עבירת הניסיון לרצח יוחסה לנאשם מספר פעמים.

האישום החמישי עסק ברצח השר רחבעם זאבי ז"ל. על פי הנטען בכתב האישום, טרם הפיגוע הנאשם שלח שליח לסקור את שטח המלון בו נרצח השר. השליח בדק דרכי גישה לחדר בו נהג השר להתארח ואת אפשרויות המילוט מהמקום. לאחר מכן, הנאשם קיבל דיווח על הנתונים שנאספו וגייס מספר אנשים נוספים לביצוע הפיגוע.

לאחר שהפיגוע תוכנן, המפגעים הגיעו למלון "היאט" בירושלים, בתאריך ה-17.10.01. הם הצטיידו באקדחים מבעוד מועד והמתינו בסמוך לדלת החדר בו השר שכן. מעט לפני השעה 7 בבוקר, השר יצא מהמעלית לכיוון חדרו. המפגעים המתינו עד שיעבור אותם, ואז ירו בו שלוש יריות מטווח קצר. מותו נקבע זמן קצר לאחר מכן. המפגעים נמלטו מהמקום ודיווחו לנאשם כי הפעולה בוצעה. הראיות למעורבותו של הנאשם התבססו בעיקר על אמרות המעורבים בביצוע הפיגועים אשר תיארו את מהלך ביצוע הפיגועים ואת חלוקת התפקידים.

סנגור הנאשם לא הכחיש את אמרות העדים אך לטענתו, העדים המרכזיים בפרשה שעל עדותם התביעה התבססה, שתקו בבית המשפט ולכן לא היה ניתן לדעת מה היו נסיבות גביית האמרות. הוא חשד כי האמרות הוכתבו לעדים על ידי החוקרים. לטענתו, מעדויות החוקרים בבית המשפט היה ניתן ללמוד רק על מה שנרשם ותועד, ולא על מכלול האירועים בפועל. משכך, הסנגור ביקש לפסול את קבילות האמרות ולא לתת להם משקל.

לטענת המאשימה, מעדויות החוקרים בבית המשפט ניתן היה להתרשם שלא נפל כל פגם בחקירה. העדים בפרשה לא מיהרו להודות בפני רשויות החקירה והודאותיהם נבעו מראיה או ידיעה שהביאה להפללתם. כלומר, העדויות היו קבילות וכך גם האישום נגד הנאשם.

דיון והכרעה

הרכב השופטים פסק כי מחומר הראיות עלה כי הנאשם היה פעיל בארגון החזית העממית. כפעיל בארגון הוא תכנן ופעל לביצוע פיגועים. דרך הפעולה בכל הפיגועים הייתה דומה. מבחינה עובדתית, אמרות המעורבים בפיגועים, שעבדו תחת הנאשם הוכיחו את העובדות שנטענו בכתב האישום על כל פרטיו. שכן, אמרותיהם היו בבחינת "עדות שותף לעבירה" והן חיזקו אחת את השנייה וכללו גם את הפללת העדים על ידי עצמם. חיזוק לאמרות אלה היה ניתן למצוא גם בשתיקתו של הנאשם, ובתיאום בין תוכן האמרות לתוצאות בפועל של המעשים.

לטענת הסנגור, האמרות לא שיקפו את מה שהתרחש בפועל היות והופעל על העדים לחץ מטעם החוקרים. אולם, הרכב השופטים דחה טענה זו וקבע כי על סמך ההקלטות של החקירות ועדויות החוקרים עצמם, נלמד כי הן התנהלו באווירה נינוחה ורגועה, ולא הופעל על הנחקרים כל לחץ. יתרה מזאת, השופטים הדגישו כי היות והנחקרים עצמם סירבו להעיד במהלך הדיון בבית המשפט, לא היה כל בסיס עובדתי לטענות הסנגור בדבר פגמים בחקירה, ומשכך, טענתו נדחתה.

זאת ועוד, הנאשם לא העלה טענות באשר לחלקו בביצוע העבירות. התביעה טענה כי הוא היה האחראי מאחורי הקלעים והוא למעשה שילח את המפגעים באירועים נשוא כתב האישום. נפסק שהתנהגות זו הייתה לא פחות חמורה מאשר ביצוע המעשה עצמו. לבסוף, נפסק כי הנאשם היה שותף בצוותא לכל המעשים שיוחסו לו והוא הורשע בעבירות של חברות בארגון טרור, ניסיון רצח, עבירות נשק, אימונים בנשק ורצח.