הרשעה של גבר בעבירות מין בבתה של זוגתו

דרגו את המאמר

התקבלו 1 דירוגים בציון ממוצע: 3.0 מתוך 5

הרכב השופטים הרשיע פה אחד נאשם שהועמד לדין בגין שורה של עבירות מין אותם בצע בבתה של בת זוגתו דאז. הרכב השופטים קבע כי לאורך 13 שנים, הנאשם נהג לבצע מעשי אינוס ומעשים מגונים במתלוננת, לה שימש כאב, כאשר היא הייתה ילדה קטנה וחסרת ישע. לאחר חקירת המתלוננת, נפסק כי עדותה הייתה מהימנה והספיקה לצורך ביסוס הרשעתו של הנאשם, ובמיוחד לאור חיזוק אמינות דבריה על ידי עדויות וראיות נוספות.
 

רקע

במקרה דנן, הנאשם, יליד שנת 1952, הועמד לדין באשמת ביצוע עבירות מין בבתה של זוגתו במשך שנים ארוכות. נטען כי החל משנת 1991 ועד לשנת 2004 הנאשם התגורר עם זוגתו וילדיה. במהלך התקופה, הנאשם שימש כאב, פרנס את המשפחה וסייע בחינוך וגידול הילדים. אך במקביל, הוא ביצע במתלוננת מעשים מיניים רבים במשך למעלה מעשר שנים. מעשים אלו כללו החדרת אצבעות ולשון לאיבר מינה, נגיעות באיברי גוף, ליטוף איבר המין וחיכוכו באיבר המין של הנאשם. עוד נטען כי הנאשם נהג להפגין חום ואהבה כלפי המתלוננת ולפצותה במתנות ובהפגנת חיבה, ובמקביל נהג לקנא לה, להרחיק ממנה את חבריה ולפגוע בה. בגין מעשים אלו הנאשם הואשם בעבירות מין במשפחה.

הנאשם כפר בכל שיוחס לו וביקש לשכנע כי היה מדובר בעלילה שנרקמה על ידי המתלוננת ואמה, במטרה להרחיקו מהבית. הוא טען כי בשל מחלוקת כספית בינו לבין האם, זו איימה עליו כי "תחסל אותו". לכן, הוא ראה בתלונת המשטרה את מימוש האיום. הנאשם העלה מניע נוסף לעלילה שנרקמה נגדו וטען כי הוא הנהיג חינוך נוקשה בבית, הגביל את המתלוננת ודאג כי לא תתחצף ולא תצא עם נערים מפוקפקים. כלומר, לדידו, בשל התנהגות זו המתלוננת ביקשה לנקום בו ובכך למנוע את חזרתו הביתה. במהלך החקירה הנגדית הנאשם חזר בו מטענתו בדבר אשמת האם והתמקד בטענה לפיה המתלוננת היא שהחליטה להעליל עליו את המעשים כדי למנוע את חזרתו למשפחה.

דיון והכרעה

הרכב השופטים סקר בהרחבה את עדות המתלוננת לגבי כל אחד מהאירועים. נטען כי היא חשפה את האירועים רק לאחר שנים רבות ונמנעה מנקיטת פעולה קודם לכך בשל חששה מתגובת אמה. הודגש כי עדותה הייתה קטועה ולוותה בהתפרצויות רגשיות רבות, בכי וכאב. היא נמשכה על פני ישיבות רבות והופסקה פעמים רבות. גם חקירתה הנגדית התמשכה יותר מהרגיל ובמהלכה המתלוננת נאלצה לחשוף רגשות ומצוקות אישיות. עם זאת, התנהגות זו הייתה בגדר הנורמה אצל קורבנות של עבירות מין ולכן הדבר לא פגם באמינותה של המתלוננת.

השופטים פסקו שניכר היה כי דבריה נבעו מהלב והמעמד הקשה עליה. למרות זאת, עדותה הייתה עקבית וכללה חזרות על אותה גרסה פעמים רבות ובביטחון. גם הסתירות המעטות שהתגלו בדברי המתלוננת לא פגמו באמינותה או הטילו ספק בגרסתה. שכן, אי הבהירות הייתה מובנת לאור העובדה שהמעשים בוצעו לפני שנים, בהיותה ילדה ושהיא חוותה בשל כך טראומה. על כן, עדותה הוכרה כאמינה ומהימנה.

לאמינות זו נמצאו חיזוקים רבים. ראשית, דרך חשיפת הפרשה הייתה הדרגתית ואופיינית בעבירות מין. חשיפת האירועים בפני אנשים שונים בהזדמנויות שונות שידרה גם היא אמון, שהרי אם המתלוננת הייתה רוצה להעליל על הנאשם עלילה, היא הייתה פונה ישירות לגורמי הסעד והמשטרה. כמו כן, חשיפת הפרטים באופן ספונטני תוך ירידה לפרטים, בתגובה לדברים אחרים לימדה על אמינות.

שנית, חיזוק נוסף לאמינותה היה ניתן לראות בהשפעת המעשים על התנהגות המתלוננת לאורך השנים. מעדויות הסביבה עלה כי המתלוננת לא אהבה את הנאשם ואף שנאה אותו. אמה של המתלוננת סיפרה כי לאורך השנים היא חשה שמשהו לא היה בסדר בין הנאשם לבתה, שהייתה תמיד מבוהלת ומכונסת בעצמה. משכך, לאחר שהוחלט כי עדותה של המתלוננת הייתה אמינה, נבחנו האירועים השונים כפי שפורטו בכתב האישום ולגבי כל אחד מהם נקבע האם הוא עלה לכדי ביצוע עבירת מין בידי הנאשם. בסופו של דבר, הנאשם זוכה מהעבירות שיוחסו לו בגין מעשים שנעשו בשנת 1992 עד 1994, אך הורשע בגין שאר עבירות המין שבוצעו במתלוננת.