האם מאסר ממושך לסוחר כלי רכב בגין הונאה?

דרגו את המאמר

השופטת השיתה על נאשם שהורשע בעבירות מרמה 48 חודשי מאסר בפועל. השופטת ביססה את החלטתה על העובדה שהנאשם ביצע שורה ארוכה של מעשים בגינם הורשע בעבירות המרמה, לאורך זמן, בשיטתיות ובתכנון קפדני. השופטת ציינה כי גם אם התדרדרותו של הנאשם לעולם הפשע נבעה ממצוקה כלכלית ואיומים מצד גורמים עבריינים, לא היה מקום להקל עימו בעונשו או לתת יד להתנהגות זו.

במקרה זה, הוגשו נגד הנאשם שני כתבי אישום שונים. כתב האישום הראשון כלל פירוט של שתי עבירות שהנאשם עבר בשנת 2001. כתב האישום השני כלל עשרים אישומים בגין עבירות שהנאשם ביצע החל משנת 2003 ועד לשנת 2007. כל האישומים ייחסו לנאשם מעשים של זיוף מסמכים שהיו קשורים לכלי רכב, שימוש בהם וקבלת דבר במרמה. הנאשם הואשם גם בזיוף מסמך בכוונה לקבל דבר במרמה, שימוש במסמך מזויף ושיבוש הליכי משפט.

על פי הנטען הנאשם עבר את העבירות שבכתבי האישום אגב עיסוקו בסחר כלי רכב משומשים: הוא נהג לרכוש כלי רכב שהיו בבעלות חברות ליסינג. אז, היה מזייף את מד המרחק וגרם במרמה להפחתת מספר הקילומטרים שהופיע בצג הרכב. לאחר הזיוף, הנאשם פרסם בעיתונות ובאינטרנט מודעות למכירת כלי הרכב ומכר אותם תוך ציון קילומטראז' נמוך. כתוצאה מכך, קיבל הנאשם כספים במרמה.

התביעה אף טענה שבחלק מהמקרים, בסמוך לסיום ההתקשרות בעסקת מכירת הרכב, הנאשם זייף במרמה וללא סמכות את זיכרונות הדברים שנחתמו בינו לבין הקונים. הוא עשה זאת בכך שהוסיף בהם את מספר הקילומטרים האמיתי שעבר כל כלי רכב. לאחר חשיפת האישומים, הצדדים הגיעו להסדר טיעון. כתב האישום תוקן והנאשם הודה והרשע בהתאם. לאחר מכן נשמעו טיעונים לעונש.

טענות הצדדים

לטענת התביעה, הנאשם פעל בשיטתיות ותכנון: זייף את מדי המרחק, הציג עצמו כבעלים פרטי של הרכב והסתיר את עובדות המציאות. כתוצאה מכך הנאשם הצליח לקבל מהקונים כספים במרמה. התביעה ביקשה לתת משקל לעוגמת הנפש שנגרמה לקונים, כמו גם לחומרה שהייתה בעבירות. בנוסף, בית המשפט התבקש לקחת בחשבון את התרשמותו השלילית של שירות המבחן מהנאשם, את עברו הפלילי ואת מספרן הרב של העבירות ומשך הזמן בו בוצעו. התביעה ביקשה להשית על הנאשם מאסר ממושך לריצוי בפועל ולהפעיל את עונש המאסר על תנאי שהיה תלוי ועומד כנגדו בעקבות הרשעה קודמת.

מנגד, עורך דינו של הנאשם ביקש שלא להחמיר עמו. הוא הדגיש כי הנאשם הודה בביצוע מספר רב של עבירות. הודאה זו הביאה לחיסכון בזמן ובמשאבים שיפוטיים. ההודאה אף העידה על קבלת אחריות מצד הנאשם על מעשיו. עורך הדין הדגיש כי לא הוכח שנזקי המתלוננים היו גבוהים ובנוסף, הוא ביקש לתת משקל מיוחד להתמכרותו של הנאשם להימורים. בגין התמכרות זו הנאשם היה נתון לאיומים מצד גובים בשוק האפור והם שגררו אותו לעבריינות. לטענתו, היה מקום להפעיל את עונש המאסר על תנאי שהיה תלוי כנגד הנאשם אך לא מעבר. כלומר, עורך הדין התנגד להשתת עונש מאסר נוסף על הנאשם. זאת במיוחד לאור מצבו הבריאותי, מעצרו שהתמשך ונכונותו לפצות את המתלוננים.

דיון והכרעה

השופטת ציינה כי הנאשם ביצע כמחצית מהעבירות בהן הורשע החל משנת 2001 ועד 2005. את יתרת העבירות הוא ביצע בתקופה קצרה לפני מעצרו. הנאשם עבר עבירות רבות, וזאת ב-22 הזדמנויות נפרדות. השופטת קבעה שלא היה ניתן להתעלם מריבוי העבירות, מהן הנאשם הפיק תועלת כלכלית.

על כן, נקבע כי גם לו הייתה מתקבלת הטענה שהעבירות בוצעו עקב מצב כלכלי קשה, לא היה בכך כדי לשלול או להפחית את חומרת העבירות. זאת לאור העובדה שהנאשם ניצל את אמונם של המתלוננים שפנו אליו, שילמו לו במיטב כספם ולא ידעו שהם התקשרו בעסקה כוזבת.

לאחר מכן, נפסק שביצוע עבירות המרמה, גם אם היקפן לא היה גדול ולא הסב נזק למתלוננים, פגע באזרחים שומרי החוק פגיעה קשה. משכך, אי הטלת עונש הייתה יכולה לערער את אמון הציבור בפעילות רשויות האכיפה ובית המשפט, ולהוות מסר הרתעתי שלילי. במקרה דנן, הוחלט כי גם לנוכח ביצוע העבירות חרף קיומו של מאסר על תנאי תלוי ועומד, הייתה הצדקה לענישה מחמירה.

עם זאת, השופטת התחשבה לקולא בנאשם היות והוא הודה ובכך חסך זמן שיפוטי רב וכן לאור השיהוי הבלתי מוסבר בהגשת כתב האישום. בסופו של דבר, לאחר שקילת מכלול השיקולים, השופטת גזרה על הנאשם 48 חודשי מאסר, מתוכם 30 לריצוי בפועל והיתרה על תנאי. נוסף על כך, היא הפעילה את ששת חודשי המאסר על תנאי שהושתו על הנאשם בגין הרשעתו הקודמת.