אי שחרור פדופיל לחופשה מחמת מסוכנות לקורבנות

דרגו את המאמר

התקבלו 1 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5

ביולי 2008, בית המשפט המחוזי בחיפה קבע כי אדם אשר הורשע בשורה של עבירות מין בקטינים, ואשר נקבע כי הוא חולה נפש שלא כשיר לעמוד לדין, לא יוכל לצאת לחופשות עד הגיע אחרון קורבנותיו לבגרות. נקבע כי הפדופיל לא יוכל לצאת לחופשת בעיר מגוריו, גם לא ביחד עם ליווי משפחתי צמוד. מדובר בהחלטה אשר התקבלה על ידי בית המשפט במסגרת קבלת ערעור המדינה על החלטה קודמת של הוועדה הפסיכיאטרית בבית החולים הפסיכיאטרי "שער מנשה".

טרם הגשת הערעור, הוועדה הפסיכיאטרית קבעה כי הסטאטוס אשר קיים בעניינו של הפדופיל, אשר אסר עליו לצאת לחופשות בעירו בליווי בני משפחתו, איננו תקף עוד. בית המשפט קבע כי החלטת הוועדה הייתה בלתי סבירה והוא מצא לנכון לבטלה.

בהחלטת בית המשפט נקבע כי לא הובהר האם מסוכנותו של הפדופיל פחתה במידה כזו אשר אפשרה לו לצאת לחופשות בעירו. הודגש כי החלטת הוועדה הפסיכיאטרית התקבלה כשנה לאחר כניסתו של הפדופיל לבית החולים. אי לכך, בית המשפט קבע כי לא ניתן לקבוע שהמסוכנות הנשקפת מהנאשם פחתה וזאת טרם "שינוי יסודי הבא לידי ביטוי לאורך טיפול ממושך". נקבע כי נשקפת באופן ממשי סכנה לציבור מהמשיב, וזאת גם חרף העובדה שהוא אמור לצאת לחופשות בליווי הוריו.

עבירות מין חמורות במשך שלוש שנים

כאמור, מדובר בפדופיל אשר הורשע בשבעה אישומים שונים שעסקו עבירות מין חמורות בקטינים. העבירות בוצעו על ידי המשיב במשך כשלוש שנים (2001-2004). במסגרת האישום הראשון, נטען כי המשיב ביצע מעשים מגונים בחמישה קטינים. האישום השני עסק במספר רב של מעשים מגונים, מעשי סדום, איומים, החזקת סכין, ותקיפה הגורמת חבלה של ממש. כמו כן, שאר האישומים נגעו אף הם לעבירות שונות בתחום המין והאלימות. יודגש כי הקורבן הצעיר ביותר של המשיב היה פעוט בן שלוש שנים.

במהלך המשפט, סנגורו טען כי מרשו היה נתון תחת מצב פסיכוטי חריף. בית המשפט קיבל את הטענה וקבע כי יש להוציא כנגד המשיב "צו אשפוז כפוי". צו זה ניתן כנגד האחרון בנובמבר 2005. כמו כן, נקבע בצו כי במידה ויהיה שינוי במצבו הנפשי של הנאשם, הגורמים המטפלים יהיו חייבים ליידע על כך את בית המשפט.

כמו כן, נקבע כי גם אישורים לגבי הקלות ו/או חופשות למשיב יצטרכו לקבל את אישורו של בית המשפט מראש. לאחר זמן מה, הצו קבע כי המשיב יוכל לצאת לחופשות מחוץ לכותלי המוסד הרפואי בליווי בני משפחתו. החופשות קיומו בעיר שבה המשיב ביצע את עבירות המין. בתחילה, החופשות התנהלו ללא תקלות. עם זאת, בשלב מסוים, דווח כי היה קשר מסוים בין המשיב לאחד הקורבנות.

חוות הדעת הפסיכיאטריות

לפני בית המשפט הוצגו מספר חוות דעת פסיכיאטריות. מנהלת המחלקה בה המשיב אושפז ציינה כי נשקפת מן המטופל "מסוכנות פוטנציאלית". אי לכך, המנהלת המליצה על "שקילה מחדש של תנאי צו האשפוז הכפוי". עם זאת, המנהלת הייתה סבורה שהיה מקום להתיר את הפגישות על כנן עם הגברת ההשגחה הצמודה על המשיב מצד בני משפחתו. מנגד, הוועדה הפסיכיאטרית קבעה כי הסיכון הטמון במשיב הינו "ברמה נמוכה". הוועדה מצאה כי "לא קיים חשש מבחינת קיום החופשות בנוסח ובסגנון הקיים".

בית המשפט קובע: אין חופשות

בית המשפט בחן את המקרה וקבע כי נסיבות המקרה והעבירות החמורות בהן המשיב הורשע לא התירו לו לאפשר את החופשות המדוברות. השופט ברלינר כתב בהחלטתו כי הפגיעה במשיב נוכח אי מתן אפשרות לחופשות לא הייתה במקרה דנן "פגיעה העולה על הנדרש". כמו כן, השופט הדגיש את עמדתו הברורה של המחוקק בנוגע למורשעים בעבירות מין. לא אחת נקבע כי יש להגן על הציבור מפני עבריינים אלה, גם כאשר הם מסיימים לרצות את עונשם. מקל וחומר הדברים יפים נוכח אדם הנמצא תחת אשפוז כפוי.