האיזון בין אינטרס השיקום לאינטרס הציבורי בהרשעת קטינים בעבירות מין

דרגו את המאמר

גזירת עונש מאסר בפועל על קטינים שהושעו בביצוע מעשים מגונים

שני קטינים (נאשמים 1 ו-2), אשר היו בני 14 ו-15 בעת הרלבנטית לכתב האישום, נהגו להגיע לתפילה בימי שבת בבית כנסת בבת ים. במהלך תקופה של כארבעה חודשים, הנאשמים פגשו קטינה שהייתה אז בת 8 שנים. הילדה נהגה להגיע לבית הכנסת ביחד עם אביה. הנאשמים ביצעו בקטינה, בתקופה זו, מעשים מגונים בלא פחות מ-13 הזדמנויות שונות. כעת, לאחר שהם הורשעו במעשיהם, בית המשפט ביקש לבחון את גזר הדין הראוי שיש להטיל עליהם. אין ספק כי השיקולים המרכזיים במקרה דנן היו גילם הצעיר של הנאשמים מחד, והמעשים החמורים שבוצעו במתלוננת מאידך.
 

"אין חולק על מידת החומרה הגלומה במעשיהם של הנאשמים. הכלל הינו כי יש להגיב על מעשים מסוג זה בענישה משמעותית, הכוללת מאסר מאחורי סורג ובריח", קבע השופט בגזר הדין. עם זאת, לנגד בית המשפט עמדה השאלה - האם יש לשלוח קטינים צעירים למאסר בפועל למרות ששירות המבחן קבע שניתן לשלבם בהליך טיפולי שעשוי להביא לשיקומם ברמת וודאות גבוהה.

האינטרס השיקומי של קטינים, אל מול האינטרס בענישתם

במקרים בהם עסקינן בעבריין קטין, בית המשפט בוחן היטב את סיכויי שיקומו ונסיבותיו האישיות של הנער. חוק הנוער, אשר הינו החוק במסגרתו המחוקק הביע את עמדתו בעניין זה, קובע כי ענישת נוער עבריין צריכה להיות מכוונת ככל הניתן לשיקומו של הקטין (זאת מתוך מטרה חברתית להחזיר את הקטין לתפקוד נורמטיבי בחברה). הלכה פסוקה היא כי מעורבות קטינים בעבירות פליליות חמורות יכולה להצביע על כשלים חינוכיים. אי לכך, נקבע לא אחת כי החברה חייבת למצוא דרך לשקם את הקטינים, וזאת על מנת לסייע להם לעלות על מסלול חיים נורמטיבי ותקין.

ניתן לומר כי האינטרס השיקומי פועל גם למען הציבור הרחב וגם למען הקטינים העבריינים. לעיתים, גילו הצעיר של הנאשם יכול להצביע על חוסר בשלות מבחינתו להבין את משמעות המעשה הפלילי והשלכותיו, וזאת חרף קיומה של אחריות פלילית ברורה. חוסר בשלות זה מהווה שיקול לקולא בעת גזירת דינם של קטינים.

בניגוד לבגירים, שיקולי השיקום מבחינת קטינים הינם חובה המוטלת על החברה (ולא מדובר רק ב"פתח אפשרי"). דהיינו, הרציונאל הוא כי יש לפעול למען שיקום הקטינים במועד המוקדם ביותר מבחינתם. במקרים כגון דא, בית המשפט מתייחס גם לגילם של הקטינים. ככל שהקטינים קרובים יותר לבגרות ולגיל האחריות הפלילי, כך שיקולי שיקומם ייסוגו מפני חומרת המעשים. ולהיפך, כאשר מדובר בקטינים צעירים במיוחד, סביר להניח שבית המשפט יבחר בנתיב של שיקום גם חרף ביצוע עבירות חמורות ביותר.

"גילם של הנאשמים מתאפיין בחוסר ודאות באשר למיקום הגבול המפריד בין מותר לאסור. היצרים הטבעיים פועלים מבחינה ביולוגית, והקו החוצה בין שני העולמות מטושטש עדיין ובלתי מוגדר", ציין השופט בגזר הדין.

במקרה דנן, בית המשפט גזר על הקטינים שנתיים מאסר בפועל (על כל אחד מהם). נקבע כי חרף שיקולי השיקום המשמעותיים בחוק הנוער, ישנה נקודה אשר ממנה והלאה יש להתייחס בכובד ראש לחומרת המעשים שבוצעו והיקפם. מבחינת הנאשמים דנן. מדובר בהתנהלות פוגענית שיטתית כנגד קטינה בת 8, וזאת תוך כדי ביצוע מעשים חמורים אשר השחיתו את גופה ונפשה של המתלוננת. נקבע כי מדובר בניצול ציני של תמימות המתלוננת אשר חייב העדפה של האינטרס הציבורי על פני אינטרס הקטינים העבריינים.