קטטה בנמל תל אביב והרשעת המעורבים בה

דרגו את המאמר

הרשעתם של שני צעירים שיזמו קטטה ליד מועדון

התביעה במקרה דנן ייחסה לנאשמים שתי עבירות: איומים ותקיפה חבלנית בנסיבות מחמירות. במסגרת ההליך הפלילי, הנאשמים כפרו בכל המיוחס להם. על פי כתב האישום, ביולי 2007, בשעת בוקר מוקדמת, סמוך למועדון ריקודים בנמל תל אביב, המתלונן עצר את רכבו וגרם בכך לחסימת דרכם של הנאשמים, אשר שהו ברכב מאחוריו.

המתלונן טען כי הוא סימן לנאשמים להמתין מעט, ובת זוגתו, אשר ישבה לידו, פנתה לנאשמים ואמרה להם שהיא תזיז את הרכב בעוד רגע. התביעה טענה כי הנאשמים בתגובה החלו לצעוק על המתלונן, ותוך כדי כך לאיים עליו כי יהרגו אותו אם הוא לא יזיז באופן מידי את רכבו. בהמשך, נטען, הנאשמים יצאו מרכבם והחלו לצעוד לכיוון רכבו של המתלונן. בכתב האישום נטען כי כאשר הנאשמים הגיעו לרכב, אחד מהם (נאשם 2) הכניס את פלג גופו העליון דרך החלון הימני של רכב המתלונן, דומם את מנוע הרכב, ואף הוציא את המפתח ממתג ההצתה.

במקביל, חברו של התוקף (נאשם 1) ניגש לחלון השמאלי של הרכב, והחל לדחוף את המתלונן. לאחר מכן, נאשם 1 שלף סכין והצמיד אותה לגרונו של המתלונן. במקביל, נאשם 1 חבט באגרופו בפניו של המתלונן. כתוצאה מן התקיפה, נגרמו למתלונן שריטות בצווארו וחתך מתחת לעין שמאל. יודגש כי השתלשלות האירועים כפי שתוארה לעיל הייתה מבוססת על עדותיהם של המתלונן ובת זוגו.

יש לציין כי בת הזוג חזרה בה בבית המשפט מהעדות שהיא מסרה במשטרה. העדה טענה כעת כי היא "ישנה בזמן האירוע" ולא ראתה דבר. בת הזוג טענה כי בן זוגה ביקש ממנה להעיד, והיא מסרה עדות כפי שהוכתבה לה. אי לכך, בית המשפט הכריז על בת הזוג כ"עדה עוינת".

גרסת הנאשמים

הנאשמים טענו כי הם ביקשו מן המתלונן להזיז את מכוניתו אשר חסמה את נתיב הנסיעה. לטענתם, המתלונן היה נתון ככל הנראה תחת השפעת אלכוהול או סמים, והוא לא שיתף פעולה. הנאשמים טענו כי הם הוציאו את מפתחות רכבו של המתלונן. עם זאת, לטענתם, הם פעלו כאמור על מנת "לעורר את המתלונן". באשר לתקיפה, נטען כי מדובר היה בהגנה עצמית לאחר שהמתלונן תקף את הנאשמים. עניין הסכין הוכחש לחלוטין. כך גם סוגיית האיומים.

לאחר שבית המשפט שקל את העדויות, השופט ציין כי הוא שוכנע שעדותה של בת הזוג הייתה אמת. נקבע כי בת הזוג מסרה הודעה מפורטת. הבחורה תיארה באופן מדויק כל אחד מהנאשמים, והנתונים הנ"ל הצביעו על כך שהיא הייתה ערנית לחלוטין בעת האירוע. כמו כן, בית המשפט מצא את עדותם של הנאשמים בלתי אמינה בעליל. נאשם 2, אשר עמד ראשון לחקירה, ציין בפני החוקרים כי הוא "לא יודע למה הוא נעצר".

כאשר החוקרים אמרו לו שהוא חשוד בתקיפה ואיומים, הנאשם הכחיש מכל וכל מעורבות בפרשה. עם זאת, כאשר הנאשם 2 מסר את גרסתו, הוא נמנע באופן יזום ממסירת פרטים אשר היו עלולים "לסבך אותו". פרטים אלה נחשפו לאחר שהנאשם 2 נשאל עליהם באופן מפורש על ידי החוקר. במסגרת עדותו של נאשם 2 בפני בית המשפט, האחרון ניסה להתאים את גרסתו לגרסת חברו. לדבריו, הוא הבחין במתלונן מכה את חברו בחזה. עם זאת, הדברים לא עלו ולו במעט בחקירה המשטרתית.

הרשעת הנאשמים כמבצעים בצוותא

בית המשפט לא השתכנע כי הכוונה של הנאשמים ביציאתם ביחד מהרכב, כאשר אחד מהם ניגש לנהג והשני מנסה להוציא את מפתחות הרכב, לא הצביעה על כך שהם ביקשו "להביא לנסיעתו המיידית של המתלונן". בהכרעת הדין נקבע כי אין ספק שהכוונה אשר עמדה מאחורי דרך פעולתם של הנאשמים הייתה "ענישתו של המתלונן על העיכוב שיצר". יודגש כי לא הוכח שנאשם 2 ידע אודות נשיאת הסכין על ידי חברו. אי לכך, בית המשפט מצא לנכון לזכות נאשם זה בכל הקשור לשימוש בסכין במהלך התקיפה.

נוכח ממצאי המהימנות שנקבעו, בית המשפט קבע כי הוא שוכנע שהנאשמים איימו על המתלונן. כמו כן, נקבע כי הנאשמים החליטו בצוותא לתקוף את המתלונן, במשמעות מונח זה בס' 29 לחוק העונשין,. על כן מצא בית המשפט לנכון להרשיע את הנאשמים בתקיפה חבלנית בנסיבות מחמירות, ובאיומים, כפי שיוחס להם בכתב האישום.