חיפוש שלא כדין ופסילת ראיה, אימתי?

דרגו את המאמר

אי פסילת ראיה חפצית, שהושגה בחיפוש ללא חשד סביר לביצוע עבירה

כתב האישום במקרה דנן ייחס לנאשם עבירה של החזקת סכין שלא כדין. מדובר בעבירה לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין. בין הצדדים לא הייתה מחלוקת כי הסכין נמצאה במהלך חיפוש אשר נערך ברכב שהיה בשימוש הנאשם. הטענה המרכזית של הנאשם ובא כוחו הייתה כי היות והחיפוש נערך שלא כדין, הייתה במקרה זה הצדקה לפסול את הראייה ולהביא לזיכויו של הנאשם.

בית המשפט הדגיש כי הסכין אשר נתפסה ברכב ענתה לדרישות החוק לעניין "מאפייני סכין שהחזקתה אסורה". הנאשם אמנם מסר בעת מעצרו כי הוא קנה את הסכין המדוברת מתוך שעמום. עם זאת, בהודעתו במשטרה האחרון ניסה לשנות את הגרסה הנ"ל. כעת, הנאשם מסר כי הוא לא ידע כיצד זה הסכין הגיעה לרכב. הנאשם טען בגרסתו במשטרה כי הוא לא היה כלל מודע לכך שיש לו סכין כלשהי במכונית. בהמשך, הנאשם אישר כי הוא קנה את הסכין בטירה, לפני זמן רב. לאחר מכן, הוא שוב הביע ספק וטען כי הוא לא זוכר אם הוא רכש את הסכין או שמא היה זה אדם אחר.

מדו"ח הפעולה אשר השוטר ערך בעניין, עלה כי האחרון עמד בסמוך לרכבו של הנאשם, שהינו בדוקאי, ושאל אותו האם יש ברשותו חפץ כלשהו לא חוקי. השוטר ציין כי הנאשם השיב בשלילה. בהמשך, השוטר ציין כי במהלך החיפוש במכונית, שנעשה בנוכחות הנאשם, נתפסה סכין בתא אשר בין שני הכיסאות הקדמיים. כעת, על פי הדו"ח, השוטר שאל את הנאשם לשם מה הוא מחזיק ברשותו את הסכין.

הנאשם ענה "לכלום". לאחר מכן, נטען כי הנאשם אמר שהוא שם את הסכין באוטו על מנת לחתוך פירות באמצעותה. יודגש כי במהלך עדותו בבית המשפט, השוטר אישר כי הוא לא ביקש את אישורו של הנאשם לערוך את החיפוש במכונית. עם זאת, לדבריו, היות והנאשם בדוקאי, הייתה זו עילה מספקת לערוך את החיפוש המדובר.

הבעיה המשפטית

סמכות שוטר לערוך חיפוש בכליו או ברכבו של פלוני מעוגנת בסעיף 71(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים). סעיף זה קובע כי במידה ויש לשוטר "יסוד סביר לחשוד שבוצעה עבירה בת מעצר", ובנוסף הוא סבור כי על מנת לברר זאת הוא צריך לבצע חיפוש, הוא רשאי לערוך חיפוש בכליו של החשוד.

בית המשפט הדגיש כי במקרה המדובר לא הוכח כי לשוטר היה יסוד סביר לחשד שהנאשם ביצע עבירה. אי לכך, נקבע כי לא קמה לשוטר הסמכות להורות על עריכת חיפוש במכונית. למען הסר ספק, בית המשפט הדגיש כי העובדה שהנאשם "בדוקאי" לא הקימה חשד לביצוע עבירה מצדו. חרף כך, בית המשפט קיבל את קבילותה של הראיה.

עקרונות המודל המניעתי בפסלות ראיות

כעת, בית המשפט נדרש לשאלה - מה משמעותה של הראיה אשר הושגה בעריכת החיפוש, וזאת כאשר לא שהתקיים קיומו של חשד לביצוע עבירה בת מעצר.

פסק הדין המנחה בעניין זה ניתן בפס"ד יששכרוב (ע"פ 5121/98). במקרה הנ"ל, בית המשפט העליון קבע את עקרונות הדוקטרינה של פסלות יחסית בשיטת המשפט הישראלית. בפס"ד יששכרוב, בית המשפט אימץ למעשה את "המודל המניעתי". מודל זה מבוסס על מציאתו של האיזון הראוי בין ערך גילוי האמת (לרבות הלחימה בפשיעה, וההגנה על שלום הציבור ועל זכויותיהם של נפגעי עבירה) מחד, לבין ההגנה על זכויות הנאשם (ושמירה על הגינות ההליך הפלילי) מאידך.

בפרשת יששכרוב, בית המשפט העליון קבע כי מלאכת האיזון הנ"ל דורשת לתת את הדעת גם לאופן בו התנהגו רשויות האכיפה. כמו כן, בית המשפט מתייחס גם לשאלה "האם הרשויות פעלו בחוסר תום לב או שלא כשורה?". הלכה פסוקה היא כי ראיות חפציות כגון סכין הינן ראיות אשר יש להן קיום עצמאי. קיום זה נפרד למעשה מאי החוקיות אשר הייתה כרוכה בהשגתן. במילים פשוטות, על פי רוב, באי–החוקיות שישב בבסיס השגת הראיות החפציות לא יהיה כדי לפגום באמינותן במסגרת הליך פלילי.

מן הכלל אל הפרט

מבחינה עובדתית, בית המשפט שוכנע כי הנאשם החזיק ברכב שבשליטתו סכין. נקבע כי החזקה זו הוכחה שנעשתה במודע ושלא כדין. בנוגע לשוטר אשר ביצע את החיפוש, נקבע כי הלה לא היה מודע בצורך לקיומו של חשד לביצוע עבירה לשם ביצוע החיפושים. השוטר סבר בטעות כי היה די בכך שהאדם שבכליו מחפשים הוא בדוקאי.

בית המשפט הוסיף וקבע כי מהתנהגות הנאשם עלה כי האחרון לא התנגד לחיפושים, אם כי כאמור לעיל השוטרים לא סברו כי יש צורך בהסכמתו. בית המשפט הדגיש כי ניתן לבצע חיפוש ברכבו של נאשם גם ללא קיום של חשד לביצוע עבירה, וזאת כל אימת שהחיפוש נעשה בהסכמת האדם שבכליו או ברכבו הוא מבוצע. אי לכך, בית המשפט הגיע למסקנה כי איזון האינטרסים במקרה זה לא הצדיק את פסילת הראיה.