עבירות מין במגזר החרדי ומשמעות אופי הקהילה על גזר הדין

דרגו את המאמר

גזירת 32 שנות מאסר על פדופיל סדרתי

כנגד הנאשם במקרה דנן הוגש כתב אישום אשר במסגרתו הוא הואשם בביצוע סדרה של עבירות מין כלפי 29 קטינים בני 3-12. בכתב האישום נטען כי חלק מן העבירות נעשו אגב ביצוע עבירות אלימות. בסופו של דבר, הנאשם הורשע בביצוע המעשים המדוברים. ההרשעות כללו מקרים רבים של מעשה מגונה בקטין, תקיפה ואיומים, ומעשי סדום שלא בהסכמה בקטין.

בקביעת העונש יש לתת משקל לאינטרס של כל אחד מן הקורבנות

על פי כתב האישום, הנאשם שימש בתפקידים שונים בבית ספר יסודי ביישוב חרדי. נטען כי הנאשם עשה שימוש באמונם של הילדים (וההורים) לשם ניצול הקטינים. החומרה היתרה בפרשה זו לא נבעה רק מריבוי המעשים ואופיים. בהכרעת הדין הודגש גם ההקשר בו בוצעו העבירות. מדובר בעבירות שבוצעו ביישוב חרדי בו מחנכים זוכים לכבוד רב ואמון.

בית המשפט ציין כי הנחת היסוד במקרים כגון דא היא שיש לגזור על הנאשם עונש אשר יוצא מתוך נקודת המוצא של הרף המרבי הקבוע בחוק (זאת בשל חומרתם של המעשים וכמות העבירות שנעברה). כמו כן, הודגש כי הקורבנות היו קטינים תמימים וגם לכך חייבת להיות משמעות בגזר הדין. 

הלכה פסוקה היא כי במקרים כגון דא, נאשמים בעבירות מין עלולים לצבור עונשי מאסר אשר יעלו בסופו של היום על העונש המקסימאלי הקבוע בחוק. דהיינו, כאשר נאשם מורשע בביצוע עבירות מין חמורות במספר קורבנות, בתי המשפט מעניקים משקל רב לאינטרס העצמאי של כל אחד מהקורבנות לשלמות נפשו וגופו.

הקטינים מדווחים על פוסט-טראומה

במקרה דנן, הקטינים סבלו מתופעות פוסט-טראומטיות קשות, וזאת על פי עדויות מטפליהם. הודגש כי תופעות אלה היו קשות במיוחד וזאת בשל הערכים התרבותיים והסביבה החרדית. צוין כי תחושות האשם, אשר מהוות את מנת חלקם של קורבנות מין רבים בכל העולם, הורגשו בעוצמה גבוהה במיוחד במקרה זה. זאת ועוד, בית המשפט התייחס גם לסטיגמה אשר הייתה מלווה בעבירות מין בקרב הציבור החרדי. אכן, הקהילה רצתה מצד אחד לגונן על עצמה ולסייע בטיפול בקטינים. עם זאת, מצד שני, נקבע כי הקהילה לא הייתה מסוגלת למנוע את ההשלכות אשר היו לגילוי העבירות על הדרך שבה הקטינים נתפסו על ידי חברי הקהילה.

בית המשפט קבע כי למרות שלכל נאשם קיימת זכות לנהל עד תומו הליך משפטי, ניתן היה לומר במקרה דנן כי הארכת ההליך נגרמה באופן ברור מתוך עמידתו של הנאשם על הבאת עדים רבים לעדות. בין השאר, הנאשם ביקש להעיד את הורי הילדים. בכך, הנאשם גרם להורים לעמוד בפני מצב מביך. זאת משום שההורים בעצמם הואשמו על ידי הנאשם ב"טוויית עלילה כלפיו".

נסיבות לקולא, האמנם?

השיקול היחיד לקולא עבור הנאשם היה היעדרו של עבר פלילי. בית המשפט קבע כי הוא לא מצא לזכותו של הנאשם ולו נסיבה אחת לקולא. ראשית, הנאשם לא השכיל ליטול אחריות על מעשיו. כמו כן, לאורך כל ההליך המשפטי, הנאשם לא חדל מהפעלת מניפולציות (וזאת גם כאשר נערכה לו הסתכלות). בית המשפט ציין כי ניכר שהנאשם לא מסוגל היה להתייחס כלל לסבלם של הקורבנות, אלא רק לסבלו שלו. בית המשפט קבע שגם בעדי האופי, אשר מסרו עדות אודות "אופיו הטוב של הנאשם" לא היה כדי לשמש לאחרון שיקול לקולא.

נתונים אלו, נקבע בבית המשפט, התקבלו תוך כדי התייחסות עונשית מחמירה במיוחד למעשיו הנפשעים של הנאשם. נקבע כי התייחסות כגון דא הייתה מחויבת המציאות לא רק בגין נסיבותיו הפרטניות של המקרה. לנגד עיניו של בית המשפט עמד הצורך להציב הגנה משמעותית ואפקטיבית כנגד קטינים החשופים לעבירות מין שונות.

על פי רוב, לא מקובל בשיטת המשפט הישראלית לצבור עונשי מאסר (וזאת גם במידה ומדובר בקורבנות רבים). עם זאת, בית המשפט קבע כי בנסיבות תיק זה, לא היה מנוס מהטלת תקופת מאסר ארוכה. המאסר אשר נגזר על הנאשם היה גבוה ממה שהתבקש בכתב האישום.