ביטולו של כתב אישום מחמת אי קיומה של זכות השימוע

דרגו את המאמר

בקשה לביטולו של כתב אישום מחמת אי קיומה של זכות השימוע

להלן דיון בבקשה לביטול כתב אישום במסגרתו יוחסה לנאשם עבירה של תקיפת בת זוג אשר גרמה לחבלה של ממש. בין הצדדים לא הייתה מחלוקת כי הפרקליטות, בטרם הוגש כתב האישום, יידעה את הנאשם בדבר הכוונה לפתוח נגדו בהליכים פליליים.

ב"כ הנאשם טען כי היה מקום לבטל את כתב האישום משום שלא נערך למרשו שימוע, וזאת למרות שהוא - הסנגור - שלח הודעה בעניין באמצעות פקס לאגף תביעות ירושלים. כמו כן, ב"כ הנאשם ציין בבקשתו כי כתבי אישום הוגשו בגין אותה פרשה ממש בשני תיקים שונים. נטען כי בשני התיקים הללו, כתבי האישום בוטלו לאחר שהסנגורים טענו לעניין השימוע. לפיכך, ב"כ הנאשם טען כי אף במקרה זה היה מקום לבטל את כתב האישום, מאותם טעמים שפורטו במקרים האחרים.

המדינה טענה: עורך הדין לא בירר אם הפקס הגיע

ב"כ המאשימה השיבה כי היא קיימה את חובת היידוע טרם הגשתו של כתב האישום, וזאת בהתאם לסעיף 60א(א) לחוק סדר הדין הפלילי. נטען כי הדברים נעשו חרף כך שבהתאם לעבירה נשוא כתב האישום היא הייתה פטורה מלעשות כן.

ב"כ המאשימה טענה עוד כי לא הגיע לתיק מכתבו של ב"כ הנאשם. נטען כי זו הייתה הסיבה אשר בגינה הנאשם לא הוזמן לשימוע. המאשימה הביעה בתשובתה את הסכמתה לערוך שימוע לנאשם במידה והוא יחפוץ בכך. אי לכך, נטען כי אין צורך לבטל את כתב האישום. ב"כ המאשימה טענה כי המדינה תשמע את טענות הנאשם בחפץ לב, ועמדתה לא תהיה מושפעת מעצם הגשת כתב האישום. נטען כי אם - בסופו של דבר - המאשימה תגיע למסקנה כי יש ממש בטענותיו של הנאשם, תישקל עמדתה מחדש וייתכן כי כתב האישום יבוטל.

ב"כ המאשימה הוסיפה וטענה כי לא היה די בכך שב"כ הנאשם שלח פקס לאגף התביעות, והיה עליו לוודא את קבלתו (דבר אשר נטען כי ב"כ הנאשם לא עשה במשך מספר חודשים).

בית המשפט בחן את הסוגיה וקבע כי עצם העובדה שהמאשימה העדיפה שלא לערער על החלטות הביטול בשני התיקים שנזכרו לעיל, לא הייתה ברת משמעות כבדת משקל באשר ליכולתה להגיש כתב אישום חדש. נקבע כי החלטות הביטול אשר התקבלו בבתי המשפט האחרים לא חייבו את המותב הנוכחי.

החלת גזירה שווה מסדר הדין האזרחי

בית המשפט איננו נוהג בקלות ראש בנוגע לחשיבות זכותם של נאשמים ליידוע ושימוע. ואכן, מושכלות ראשונים הן כי לא יכולה להיות מחלוקת שעם היוודע לנאשם כי התביעה שוקלת הגשת כתב אישום כנגדו, הוא עדיין זכאי לשימוע. במקרה דנן, הנאשם טען כי הוא ידע שבכוונת המאשימה להגיש כנגדו כתב אישום, ובא כוחו אף הגדיל ושלח פקס לתביעה בעניין זכות השימוע. יש לציין כי בניגוד לסדר הדין האזרחי, אין הוראה באשר למשלוח מסמכים בפקס בתחום הפלילי. הכללים בנוגע לפקסים וסדרי דין פורטו בתקנות סדר הדין האזרחי, בתקנה 497א(5).

כללים אלה קובעים כי מסירה של כתב בית דין תחשב כמסירה אם הפקס ישלח בין השעות 08:30 ו-13:30 בימים א' – ה' בשבוע. כמו כן, נקבע כי השולח צריך להודיע לנמען בטלפון בתוך יממה משעת המשלוח אודות שליחת פקסימיליה וכי העתק מצוי במזכירות בית המשפט. כמו כן, תקנות סדר הדין האזרחי קובעות כי השולח חייב לערוך תרשומת בעניין ההודעה הטלפונית. תרשומת זו צריכה לכלול את פרטי כתב בית הדין, משך השיחה, והשם של האדם אשר קיבל את ההודעה.

עורך הדין לא בירר, כתב האישום לא יבוטל

בית המשפט קבע כי היה זה ראוי ללמוד גזירה שווה באשר למשלוח מכתב בפקס אף בתחום הפלילי. זאת בעיקר נוכח התפיסה כי הוודאות בקבלת הפקס קשורה לזכויותיו החוקתיות של הנאשם. "אף ההיגיון והשכל הישר מורים שהשולח פקס בשעות מאוחרות למוסד המנהל תיקים רבים, ויש בו עובדים רבים, צריך לוודא שאכן מכתבו הגיע למקום הנכון", נקבע בהחלטה.

בית המשפט קבע כי לא היה די בכך שעורך הדין שלח את הבקשה בפקס. היה על האחרון לוודא את קבלתה ולהתעניין מה עלה בגורל בקשתו. לא זו אף זו, במקרה דנן הוכח כי עורך דינו של הנאשם ידע זה מכבר (על בסיס השתלשלות העניינים בתיקים קודמים של הנאשם) כי "קיימות תקלות באשר להגעת הפקסים במזכירות התביעות".

השופט תהה כי אולי היה זה נוח לעורך הדין לנקוט בעמדה של "שב ואל תעשה". לאור הנימוקים הנ"ל, בית המשפט מצא לנכון לדחות את בקשתו של הנאשם לביטול כתב האישום מחמת העדר שימוע. נקבע כי המאשימה תקיים לנאשם שימוע כדין, חרף הגשת כתב האישום הראשון.