פשיעה מאורגנת בישראל - ארגון פשיעה בישראל

דרגו את המאמר

פשיעה מאורגנת הינה תופעה אשר ניתנת למצוא אותה בכל המדינות בעולם. מדובר בארגוני פשיעה רחבי היקף אשר מבוססים על היררכיה ברורה. על פי רוב, הארגון פועל ממש כמעין מחלקה צבאית עם ראש ובעלי תפקידים כאשר ניתן אף להתקדם בתוך הארגון על בסיס צבירת פעולות למענו. מטרתו של ארגון הפשיעה הינה הפקת רווח כספי. עיתונאי "הארץ", רן כסלו, פרסם בתחילת שנות ה-70 של המאה ה-20 שורת כתבות אשר עסקה בהתבססותה של הפשיעה המאורגנת בישראל. כסלו עמד על עיסוקם של הארגונים, אופן פעילותם, והשווה אותה לארגוני פשיעה בחו"ל.

כמה שנים לאחר מכן, בכתבה של העיתונאי אבי ולנטין, נחשפו גם קשריהם של ארגוני הפשיעה לנבחרי ציבור ואנשי כוחות הביטחון. ועדת חקירה ממשלתית, אשר הוקמה בשנת 1978 על מנת לחקור את התופעה, קבעה באופן ברור כי קיים פשע מאורגן בישראל. מאז, ובמשך 40 השנים האחרונות, התגבשו מספר קבוצות פשיעה מאורגנות במדינה. חלק מארוגני הפשיעה מוקמים סביב גרעין משפחתי מסוים, וחלקם פועלים על בסיס נאמנות למנהיג כריזמטי.

תחומי הפשיעה המאורגנת בישראל חולשים את הענפים הבאים:

1. גביית חובות ומתן הלוואות ב"שוק האפור".
2. סחר בסמים.
3. ניהול בתי זונות וקזינו.
4. הלבנת הון (לשם "לקוחות" או לטובת הארגון בעצמו).
5. ניהול משחטות רכב והפצה של החלקים לחו"ל.
6. גבייה דמי חסות מעסקים.

כחלק מהמאבק הציבורי והחברתי בארגוני הפשיעה, נחקק בשנת 2003 חוק מאבק בארגוני פשיעה. חוק זה מגדיר ארגון פשיעה באופן הבא - חברת בני אדם, בלתי מאוגדת או מאוגדת, אשר פועלת באופן שיטתי, מתמשך ומאורגן לביצוע עבירות פליליות. על פי דברי ההסבר לחוק, הרציונאל אשר עמד מאחורי חקיקתו היה להתמודד עם תופעות הפשיעה המאורגנת בישראל במישור החקיקתי. החוק מסביר כי קיים קושי מסוים להיאבק בפשע המאורגן וזאת נוכח המבנה ההיררכי המסודר שלו והטלת האחריות על הפעולות על "חיילים פשוטים" ולא על ראשי הארגון.

במסגרת גזר דין שניתן לאחרונה כנגד ארגון פשיעה באשדוד, בית המשפט הביע את מורת רוחו ממעשיהם של הנאשמים וגזר עליהם עונשים חמורים במסגרת הסדר טיעון שהושג בינם לבין הפרקליטות. השופטים ציינו כי באשר לחומרת המעשים אשר יוחסו לנאשמים במקרה דנן, לא הייתה יכולה להיות מחלוקת. הודגש כי הנאשמים פעלו במסגרת ארגון פשיעה, במשך שנים, וזאת אגב הטלת אימה של ממש על תושבים מאשדוד והסביבה.

בגזר הדין נקבע כי הארגון פעל בצורה מאורגנת ושיטתית ואנשיו ביצעו עבירות פליליות רבות במסגרתו. בין השאר, הנאשמים הורשעו בעבירות של החזקת מקומות למשחקים אסורים, הלבנת הון, ארגון הימורים, הדחה בחקירה, שיבוש מהלכי משפט, עבירות מס, סחיטה בכוח ובאיומים, הסתייעות בעובדי ציבור לשימוש לרעה במעמדם וסמכויותיהם (שני עובדי עירייה) ועוד.

כמו כן, השופטים התייחסו גם לפעולות הרבו שנעשו על ידי הנאשמים על מנת להסוות את רכושם ומקורו. לשם כך, הנאשמים עשו עבירות רכוש רבות, בעקיפין ובמישרין, וזאת תוך כדי שהם מחזיקים בכלי רכב, דירות וכספים בחשבונות הרשומים על "אנשי קש".

גם נשיא בית המשפט העליון, אשר גרוניס, התייחס למאבק הסיזיפי בארגוני הפשיעה במסגרת בש"פ 2557/04 מדינת ישראל נגד ברוך בן ציון ואח' פד"י נח(4). בפסק דין זה, השופט (בתוארו אז) גרוניס התייחס לשאלה כיצד ניתן לסווג ארגון מסוים בתור ארגון פשיעה. גרוניס סבור כי הסיווג צריך להיות מבוסס על קיומה של פעילות עבריינית, רחבת היקף ומאורגנת, אשר המבצעים אותה עושים זאת באופן שיטתי ומתמשך. משמע, קבוצת עבריינים בעלת מבנה היררכי הפועלת באופן מובהק לשם ביצוע עבירות לתועלת כלכלית.