קיצור מאסר לאב שנהג להכות את ילדיו

דרגו את המאמר

שופטי בית המשפט המחוזי קיצרו את עונשו של נאשם שהורשע בתקיפת ילדיו ל–18 חודשי מאסר בפועל במקום 24 חודשים. בית המשפט קבע כי אמנם המעשים היו חמורים והסבו נזק נפשי וגופני לילדים, אך בשל שינוי אחד מרכיבי האישום, היה מקום להקל בעונשו של הנאשם.

במקרה דנן, הוגש כנגד הנאשם כתב אישום שייחס לו ביצוע עבירות אלימות כלפי ילדיו. לאחר שהוא כפר בעובדות כתב האישום והדיון בעניינו נדחה מפעם לפעם, נערך בין הצדדים הסדר טיעון. במסגרת ההסדר, כתב האישום תוקן, הנאשם הודה בעובדות והורשע בשלוש עבירות של תקיפת קטין על ידי האחראי עליו. במסגרת הסדר הטיעון, הנאשם הודה כי תקף את בנו בכך שמשך בשערות ראשו, תקף אחת מבנותיו בכך שדחף אותה ובעט בה ומשך בשערותיה של בת אחרת. כתוצאה מהתקיפות, נגרמו לבת הבכורה חבלות של ממש במצח, בידיים וקושי בהליכה. לאחותה נגרמה חבלה במרפק שמאל.

כמו כן, ניתן תסקיר מטעם שרות המבחן בעניינו. לאחר התסקיר, בית המשפט גזר את דינו של הנאשם שנידון לשלוש שנות מאסר, מתוכן שנתיים במאסר בפועל ושנה אחת על תנאי. כמו כן, השופט הפעיל מאסר מותנה שהיה תלוי ועומד כנגד הנאשם והורה על ריצוי העונשים במצטבר. הערעור הוגש כנגד ההרשעה וכנגד העונש.

טענות הצדדים

הנאשם טען כי המעשים שבוצעו לא הצדיקו ענישה מחמירה, כפי שהחליט בית המשפט. לדבריו, לא הייתה כל פרופורציה בין המעשים שנעשו בפועל לבין העונש שנגזר עליו בסופו של יום, גם בהתחשב בעברו. המשיבה התנגדה להקלה בעונש.

דיון והכרעה

השופטת ציינה כי המערער הורשע בעבר בהתעללות בילדיו, לאחר שתקף אותם עם חגורה, הכה אותם וסטר להם. בגין עבירות אלו נידון המערער ל-18 חודשי מאסר בפועל ו–10 חודשי מאסר על תנאי. ערעור שהוגש על ידי המאשימה התקבל ועונשו הוחמר ל–36 חודשי מאסר בפועל.

לבית המשפט הוגש תסקיר של שירות המבחן ממנו ניתן היה ללמוד כי הנאשם לקח אחריות על מעשיו נשוא כתב האישום, אך הוא התייחס לעבירה ממקום קורבני, ככישלון שלו להתמודד עם התוקפנות והדחייה שהופנתה כלפיו מצד בנותיו. עם זאת, קצין שרות המבחן התרשם כי הנאשם גילה אחריות מועטה למעשיו.

כמו כן, עלה כי העבירות נשוא כתב האישום שיקפו את מערכת היחסים הבעייתית שהתפתחה במהלך השנים בין הנאשם לבין אשתו וילדיו, וכי היה קיים פער בין המציאות המשפחתית בפועל, לבין הבנתו וראייתו של הראשון את התא המשפחתי. הנאשם סבר כי לרוב משפחתו הייתה מאושרת, כאשר הבעיות היו בשל מרדנות מצד בתו הגדולה והשפעות סביבתיות. אולם בפועל, דרישותיו של הנאשם מילדיו היו גבוהות עד כדי יצירת אוירה מתוחה מאיימת. שכן, הנאשם נהג באלימות פיזית כלפי ילדיו בעת שאלו לא עמדו בדרישותיו ובציפיותיו, והוא ראה בהתנהגותו זו דרך חינוכית.

בתקופת מאסרו של הנאשם, הוא לקח חלק בפעילות טיפולית קבוצתית בתחום התנהגות אלימה במשפחה. הטיפול הוביל להפנמת החוק ולאחר השחרור הוא נמנע מהתנהגויות אלימות כלפי ילדיו. משכך, שירות המבחן המליץ להעמיד את הנאשם בצו מבחן למשך שנה, לצד עונש מאסר על תנאי לתקופה משמעותית. השופטת סברה כי מעשיו של הנאשם היו חמורים, ובפרט תקיפתו את בנותיו. זאת במיוחד לאור עברו הפלילי והאמור בתסקיר. אולם, בשל העובדה שאחד מסעיפי האישום שונה, היה מקום לקבל את הערעור. בנסיבות אלו, השופטת המליצה לקצר את עונשו של הנאשם ל–18 חודשי מאסר בפועל ולהותיר את יתר הוראות גזר הדין על כנם. המלצתה התקבלה וכך גם הערעור.