ערעור פלילי על עונש - עבירת גניבה

דרגו את המאמר

הרכב השופטים דחה את ערעורו של נאשם שהורשע בעבירה של גניבה ועירער על גובה העונש. הוא טען כי בית המשפט החמיר עמו בעונשו לנוכח בנסיבות העניין, אך השופטים קבעו שלהפך. הם פסקו שלאור העובדה שלנאשם היה עבר פלילי עשיר והוא הסב נזק רב למתלונן במעשיו, היה מדובר בעונש קל וסביר. משכך, הערעור נדחה.

במקרה דנן, הוגש כנגד המערער כתב אישום שייחס לו עבירת גניבה. על פי עובדות כתב האישום, בשנת 2005 המערער נכנס יחד עם קבוצת אנשים למבנה תעשייתי. אז, הם נטלו מהמקום ציוד רב, שיועד לעבודות חשמל. המערער הודה בעבירה שיוחסה לו ולכן בין הצדדים נחתם הסכם טיעון. במסגרתו, המערער הודה והורשע בעבירה. הטיעונים לעונש נדחו עד לאחר קבלת תסקיר משירות המבחן.

מהתסקיר עלה כי המערער הכחיש אחריות לביצוע העבירה בה הודה ובשל כך, הופסק הטיפול בעניינו מטעם שירות המבחן. אז, למערער ניתנה דחייה כדי לאפשר לו לשקול את עמדתו באשר להמשך הטיפול של שירות המבחן בעניינו. נערך תסקיר נוסף וגם ממנו עלה כי המערער הכחיש את מעורבותו בעבירה בה הודה. בשל כך, שוב לא היה טעם להמלצה בעניינו. לאחר מכן, המערער ביקש לחזור בו מהודאתו ובקשתו נעתרה.

כתוצאה מכך, הוצג בפני בית המשפט הסדר טיעון חדש במסגרתו עניינו של המערער הוחזר לשירות המבחן. זאת לשם קבלת חוות דעת בעניין אפשרות להארכת מאסר על תנאי שהיה תלוי ועומד כנגד המערער. לאחר זמן מה, הוגש תסקיר נוסף ממנו עלה שהמערער יצר קשר עם שירות המבחן והביע נכונות להשתלב בתהליך הטיפולי. המערער החל להשתתף בטיפול קבוצתי וגילה מוטיבציה גבוהה להמשיך. בשל כך, שירות המבחן המליץ על הארכת המאסר על תנאי והעמדתו במבחן למשך שנה.

בית המשפט לא קיבל את המלצות שירות המבחן וקבע כי השינוי בהתנהגות המערער נבע מרצונו להימלט מענישה מחמירה. השופט ציין את עברו הפלילי של המערער ואת העובדה שמאסר על תנאי למשך 6 חודשים היה תלוי וקיים מעל ראשו. משכך, בית המשפט גזר עליו עונש מאסר בפועל למשך 6 חודשים. כמו כן, הופעל עונש המאסר על תנאי, נגזרו עליו 7 חודשי מאסר על תנאי נוספים והוא חויב בתשלום קנס ופיצוי למתלונן. אז, הוגש הערעור מטעם הנאשם שהתמקד בעניין העונש, ובמיוחד בעובדה שבית המשפט נמנע מהארכת המאסר על תנאי הקיים, כפי שהתבקש על ידי הראשון.

טיעוני הצדדים

המערער עתר לביטול עונש המאסר וביקש להסתפק בהארכת המאסר המותנה. לטענתו, התנהגותו הראשונית במפגשיו עם שירות המבחן נבעה מהיעדר ייצוג משפטי הולם. בהמשך, לאחר שמונה לו סנגור מטעם הסנגוריה הציבורית, הוא הביע רצון כנה להשתלב בתהליך הטיפולי. לדבריו, היה מקום להתחשב בעובדה שמאז העבירה נשוא הדיון, לא הסתבך בפלילים, הוא עבד בעבודה מסודרת וקבועה והצליח לתפקד באופן נורמטיבי. לדידו, חיובו בעבודות שירות היה מוביל להפסקת פרנסתו וגורם לפגיעה קשה במשפחתו.

המשיבה ביקשה להותיר את פסק הדין על כנו. לטעמה, פסק הדין נתן ביטוי ראוי לחומרת העבירה ולעברו הפלילי של המערער, שמנה 7 רישומים שונים, לרבות עבירות בתחום הרכוש והסמים. כמו כן, העונש ביטא את העובדה שהיה קיים מאסר על תנאי מעל ראשו של המערער, אך הדבר לא הרתיע אותו.

דיון והחלטה

נקבע כי המערער היה אדם בוגר, שצבר עבר פלילי עשיר ולא הפנים את חומרת מעשיו, גם כאשר המאסר המותנה עמד מעל ראשו. בנוסף, הוא גנב ציוד רב ערך ובכך פגע בפרנסתו של המתלונן. כמו כן, התנערות המערער מאחריות למעשיו והתנגדותו להליך טיפולי בתחילת הקשר עם קצין המבחן, העידו כי לא חל בו שינוי של ממש. נפסק ששינוי הגישה של המערער, ערב גזר הדין, לא הייתה כנה, אלא נועדה לשם הקלה בעונש ותו לאו.

נסיבות אלה לא היו יכולות להצדיק חריגה מהכלל שחייב הפעלתו של מאסר מותנה. זאת לצד עונש נוסף, שהתחייב מהעבירה שהפעילה את התנאי שבעונש. על כן, בית משפט קמא גזר על הנאשם 6 חודשי מאסר שרוצו באופן חופף למאסר על תנאי שהופעל והכול בעבודות שרות. בנסיבות אלה נקבע כי לא רק שלא היה מדובר בעונש חמור, אלא שהיה מדובר בעונש שנטה לקולא. משכך, ערעורו של הנאשם נדחה והעונש נותר על כנו.