ערעור פלילי על קולת העונש - החזקת סכין למטרה לא כשרה

דרגו את המאמר

הרכב השופטים בבית המשפט המחוזי דחה פה אחד את ערעורה של המדינה באשר לקלות העונש של נאשם שהורשע בעבירות של החזקת סכין למטרה לא כשרה. השופטים פסקו כי בהמרת עונש המאסר לעבודות שירות, לא הייתה חריגה מהענישה המקובלת בגין עבירות אלו. על כן, לא נמצאה כל הצדקה להתערב בענישה.

במקרה זה, המדינה ערערה על גזר דין של הנאשם כפי שנפסק בבית משפט קמא. המדינה טענה כי גזר הדין של הנאשם בתיק היה קל מידי ועל בית המשפט היה להחמיר עמו. בית משפט קמא הרשיע את המשיב בעבירה של החזקת סכין למטרה לא כשרה בהתאם להודאתו. על פי עובדות כתב האישום, המשיב החזיק ברכבו סכין שהייתה בעלת להב של 20 ס"מ, בניגוד למותר בחוק.

בית משפט קמא גזר על המשיב שישה חודשי מאסר בפועל והפעיל עונש מאסר מותנה בן 6 חודשים, אשר הוטל על האחרון בגין אותה עבירה בעבר. עם זאת, נקבע כי העונשים ירוצו בחופף, כך שבסך הכול הוטלו על המשיב שישה חודשי מאסר בפועל. בהתאם להמלצת שירות המבחן, בית משפט קמא המיר את העונש בעבודות שירות. בנוסף, נגזרו עליו 8 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, בגין אותה עבירה.

טיעוני הצדדים

המדינה ערערה על קולת העונש. לטענתה, לא היה מקום להורות על הפעלת עונש המאסר המותנה בחופף בגין עבירה זו. בנוסף, נטען כי לא היה מקום להמיר את עונש המאסר בעבודות שרות. המשיב תמך בהותרת העונש על כנו.

דיון והכרעה

השופטים קבעו שככלל, המאשימה צדקה בגישתה. על פי גישה זו, בעבירה של החזקת סכין היה מקום לגזור עונש מאסר חמור, אשר בכוחו היה בכדי להרתיע מחזיקי סכין אחרים, גם אם לא היו מבצעים כל עבירה נוספת. שכן, הניסיון לימד כי ריבוי הסכינים הובילו לריבוי של מעשי דקירה בארץ. מאחר ובסכינים נעשה שימוש פוגעני, בתי המשפט תמכו במדיניות ענישה של עונשי מאסר לריצוי בפועל. אולם, פרט למדיניות הענישה הכללית, נדרש לבחון כל מקרה לנסיבותיו.

במקרה זה, בית משפט קמא החליט לתת משקל משמעותי לרכיב השיקומי של הענישה, לאור המלצת תסקיר שירות המבחן. קצין המבחן המליץ להעמיד את המשיב בפיקוח ולשלבו בקבוצה טיפולית. קצין המבחן אף הציע ענישה בדרך של שירות לציבור. לאור זאת, הערכאה הקודמת החליטה שלא למצות את הדין עם המשיב ולהקל בעונשו.

השופטים בערעור פסקו כי בנסיבות המקרה לא נפלה טעות בהחלטת בית משפט קמא. על כן, לא הייתה הצדקה להתערבות של ערכאת הערעור. נקבע כי לו שופט אחר היה יושב לדין, יתכן ועונשו של המשיב היה נגזר בצורה חמורה יותר, אך לא היה ניתן לומר כי העונש הסופי חרג במידה קיצונית מהענישה המקובלת במקרים אלו.

הודגש כי בסופו של דבר, בית משפט קמא הפעיל את עונש המאסר על התנאי שהוטל על המשיב וחייב אותו לרצות 6 חודשי מאסר על דרך של עבודות שירות. בכך, המשיב הוגבל בפעולתו והרגיש את מהות הענישה. אמנם, למשיב הייתה הרשעה קודמת בגין אותה עבירה, אך גם בפרט זה לא היה בכדי להצדיק את התערבות בית המשפט וקבלת הערעור. לבסוף, הוחלט פה אחד לדחות את ערעור המדינה באשר לקלות העונש.