עדות מתלוננת קטינה הביאה להרשעתו של אדם בביצוע עבירות מין

דרגו את המאמר

השופטים הרשיעו פה אחד את הנאשם בעבירת האונס וביצוע מעשים מגונים. השופטים סקרו את עדותה הקשה של המתלוננת שהייתה קטינה בפני חוקרת הילדים והיועצת החינוכית וקבעו את מהימנותה. לעומת זאת, הם מצאו כי עדות הנאשם הייתה לא סבירה או רציפה ומשכך דחו אותה. לבסוף, עדותה של המתלוננת, בצירוף עדויות נוספות, היא שביססה את הרשעתו של הנאשם במעשים האמורים.

במקרה דנן, הנאשם היה נשוי לאמה של המתלוננת. הנאשם, האם, המתלוננת וחמשת אחיותיה התגוררו כולם יחד. במהלך שנת 2004 ושנת 2005, עת הקטינה שבה מהגן, הנאשם נהג לנשקה, לחבקה, להרים את חצאיתה וללטפה בחלק העליון של ירכה. לאחר מכן, היה מבקש ממנה להיכנס לחדרו. שם, הוא היה מפשיל את מכנסיו ואת תחתוני הילדה ובועל אותה, למרות התנגדותה. לעיתים אף נהג לבקש ממנה ללקק את איבר מינו. בגין מעשים אלו הואשם הנאשם בעבירות הבאות: אינוס בן משפחה, מעשה סדום בבן משפחה ומעשה מגונה בבן משפחה.

טיעוני הצדדים

התביעה ביקשה לבסס את עמדתה על עדות הקטינה בפני חוקרת הילדים ועל הערכת מהימנותה. כמו כן, הובאו עדויות שונות, לרבות עדות היועצת החינוכית אשר גילתה את הפרשה ועדויות חוקרות הילדים. כל העדות הדגישו את אופן תיאור המעשים מפי הקטינה, אשר לא ידעה מה בדיוק התרחש, אך הבינה כי היה מדובר בהתנהגות שלילית.

מנגד, הנאשם כפר בהאשמות. לדידו, מעשים אלו לא היו יכולים להתבצע מעולם בבית, כפי שנטען, היות והבית היה מלא בילדים ואנשים. הנאשם הדגיש את עברו – שירותו הצבאי, פציעתו, אמונתו הדתית, גרושיו הראשונים ומצבו הבריאותי הקשה. לדבריו, בנישואיו השניים עם אמה של המתלוננת, השתדל להיות אב טוב ונהג לעזור בטיפול בילדים. טיפול זה כלל הכנת אוכל, ביצוע שיעורים ועריכת מקלחת לבנות הקטנות, אם התבקש על ידי אשתו.

לטענתו של הנאשם, המתלוננת הושפעה מהיועצת החינוכית והיא שגרמה לה להעליל עליו עלילות. הנאשם טען כי אם היה מגע בינו לבין המתלוננת, הרי שהדבר נבע מחיבה, והוא נהג כך גם עם ילדיו מנישואיו הראשונים. עוד נטען כי המתלוננת הייתה ילדה מניפולטיבית מטבעה, דביקה ותחמנית.

דיון והכרעה

השופטים עיינו בעדויות התביעה וההגנה, טענות הצדדים והראיות השונות וקיבלו את עדות המתלוננת. לקביעתם, דבריה האותנטיים על המעשים המיניים שביצע בה אביה החורג היו אמינים. זאת במיוחד לאור העובדה שהיה מדובר בילדה קטנה שלא הבינה את מהות הדברים ולא הייתה יכולה להמציאם. לקביעתם, גם אם היה מדובר בילדה מניפולטיבית, היא לא הייתה יכולה להמציא את הסיפור כולו, כפי שנטען על ידי הנאשם. זאת ועוד, עדותו של הנאשם לא תמכה בגרסתו ועוררה תמיהות.

עם זאת, השופטים ציינו כי העדות לבדה לא הספיקה לצורך הרשעת הנאשם והיה צורך בראיות מסייעות. בין ראיות אלו השופטים מנו את מצבה הנפשי של המתלוננת במהלך חשיפת הפרשה והחקירה במשטרה; עדות אחותה בפני חוקרת הילדים וכן האופן בו המתלוננת מסרה פרטים ממשיים ומדויקים על המעשים ועל הנאשם.

הנאשם טען כי החקירה נגדו נפגעה בשל מחדלי התביעה כגון, דיבוב המתלוננת על ידי היועצת החינוכית בבית הספר ונוכחותה בחקירה המשטרתית. עם זאת, בית המשפט פסק כי דיבוב הילדה נעשה באופן אקראי, ונוכחות היועצת הייתה בהתאם לסעיף 5 לחוק הגנת ילדים ולא פגמה בחקירה. על כן, החקירה לא נפגמה.

לסיכום, נמצא מעבר לכל ספק סביר, כי במשך השנים הנאשם ניצל את המתלוננת לשם סיפוק יצריו המיניים וביצע בה מעשים מגונים, לרבות בעילתה וכפייתה לקיום יחסי מין אוראליים עמו. מעשים אלו בוצעו בתדירות גבוהה וברציפות. על כן, הוחלט להרשיע את הנאשם בעבירת האינוס, מעשה סדום ומעשה מגונה, בהתאם לכתב האישום.