שוד בחור חרדי במסווה תיווך בשירותי מין

דרגו את המאמר

השופט הרשיע נאשם בעבירה של שוד בנסיבות מחמירות וכליאת שווא, לאחר שאשמתו הוכחה מעבר לכל ספק סביר על ידי המאשימה. השופט פסק כי גרסתו של הנאשם לא תאמה את העובדות ופרטי האירוע, ומשכך דחה את טענת חפותו.

במקרה זה, הנאשם הואשם בביצוע שוד בנסיבות מחמירות ובכליאת שווא. בשנת 2009, ניגש הנאשם, יחד עם אדם נוסף, למתלונן שעמד בתחנת אוטובוס. הם הציעו לו לעלות עימם לדירה שהייתה בסמוך על מנת לקבל שירותי מין מבחורה תמורת 200 ₪. המתלונן הסכים. הנאשם, האדם האחר והמתלונן עלו במעלית אל הקומה השלישית בבניין.

בהיותם במעלית, הנאשם דרש מהמתלונן את הכסף אך הלה אמר כי ישלם רק לאחר שיראה את הבחורה. בצאתם מהמעלית הנאשם החל לצעוק על המתלונן והורה לו לשלם את הכסף, פן יפגע בו. לאחר שהמתלונן עמד בסירובו, הנאשם חסם את דרכו למדרגות הבניין ושני אנשים יצאו נוספים מהדירה בסמוך ודרשו מהמתלונן את ארנקו. הלה מסר את ארנקו לנאשם מתוך פחד.

הנאשם הורה למתלונן להיכנס לדירה, אך הוא סירב וניסה להימלט אך הראשון מנע ממנו. אז, הנאשם והאדם הנוסף פתחו את דלת הבניין והמתלונן יצא אחריהם אל הרחוב. הנאשם הורה למתלונן שלא להגיע אל הבניין יותר. המתלונן הלך אחרי הנאשם והאדם הנוסף וביקש מהם את ארנקו. הנאשם הורה לו לשוב לדירה ואז יקבל את ארנקו. המתלונן עלה לדירה, נעמד בפתחה וביקש את ארנקו. אז, דיירי הבית הכניסו אותו פנימה, חשמלו אותו באמצעות שוקר ולקחו ממנו את שאר כספו.

טיעוני הצדדים

המאשימה טענה כי במעשיו אלו הנאשם גנב דבר ואיים לבצע מעשה אלימות כדי למנוע התנגדות לגניבת הדבר, ועשה כן בהיותו בחבורה. בנוסף, נטען שהנאשם כלא את המתלונן שלא כדין. הנאשם כפר במיוחס לו, אולם הודה כי היה במקום. לטענתו הוא לא הכה את המתלונן, אלא האדם הנוסף שהיה באירוע.

דיון והכרעה

השופט קבע כי התנהגות הנאשם במהלך האירוע ולאחריו לימדה על ניסיונו להרחיק עצמו מהאירועים המתוארים. לאחר האירוע, הוא חמק מהמשטרה והסתתר במשך למעלה מחודשיים. לפעולה זו לא ניתן הסבר סביר מצד הנאשם. כמו כן, הוא נמנע מלהעיד כנגד אנשים נוספים שנכחו במקום, גם לאחר שהוגש נגדו כתב אישום. יתרה מכך, חלק מהעדים אשר שמם כן הוזכר על ידי הנאשם במהלך חקירתו, לא הובאו לעדות מטעמו.

משכך, נפגעה עוד יותר גרסתו של הנאשם באשר לחפותו. השופט ציין כי לעובדה זו היה ניתן להתייחס מהיבט אחר, לפיו הנאשם שיקר בנושאים בהם העדים היו קשורים, או באשר ליכולתו להביא אותם לבית המשפט לשם מתן עדות. המאשימה הצביעה על שקרים נוספים מצד הנאשם, בין היתר בנושא טענתו שלא הכיר את דיירי הבניין שגנבו את ארנקו של המתלונן. נקבע כי בשקרי הנאשם ובסתירות שבדבריו היה חיזוק משמעותי לראיות וטענות המאשימה באשר להתנהגות הנאשם. התנהגות זו, החל מתחילת האירוע ועד סופו, לימדה על כוונתו של הנאשם לבצע את עבירת השוד, תוך שימוש באלימות.

לאחר מכן, השופט קבע כי המתלונן העיד עדות מהימנה, זכר את מרבית פרטי האירוע וגרסתו תאמה לעדויות אחרות. משכך, נקבע כי הנאשם נטל חלק פעיל באירוע השוד. כמו כן, השופט פסק כי הוכחה עבירות כליאת השווא של המתלונן בידי הנאשם, כאשר הוא מנע ממנו לצאת מהבניין בכך שחסם בפניו את הדרך. יתרה מכך, הנאשם עצמו הודה כי מנע מהמתלונן לרדת במדרגות בשלב מסוים. בסופו של יום, השופט קבע כי המאשימה הוכיחה מעבר לכל ספק סביר את אשמתו של הנאשם בעבירות שיוחסו לו והרשיע אותו בגינן, בהתאם לעובדות כתב האישום.