הרשעת אדם בעבירות של גרימת חבלה חמורה לבת זוג

דרגו את המאמר

השופט הרשיע נאשם שתקף את בת זוגתו לשעבר בעבירה של חבלה בנסיבות חמורות. השופט ביסס את החלטתו על גרסת המתלוננת ועדי הראייה וקבע כי טענותיו של הנאשם היו משוללות בסיס עובדתי והצביעו על חוסר מהימנותו, לרבות אשמתו.

כתב האישום במקרה דנן ייחס לנאשם עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות וכן עבירה של הדחה בחקירה.

הנאשם היה בן זוגה של המתלוננת ולשניים הייתה ילדה משותפת בת שנה. טרם האירוע בני הזוג נפרדו והתגוררו בדירות נפרדות. ביום האירוע, המתלוננת הגיעה לדירת הנאשם ושהתה עמו. לאחר חצות, התפתח בין השניים ויכוח, במהלכו המתלוננת נטלה את ילדתם ויצאה מהדירה לחדר המדרגות. הנאשם רדף אחריה והכה אותה בפניה. הוא גרם לה שבר בלסת והיא נדרשה לעבור ניתוח. לאחר שהמתלוננת הגישה תלונה במשטרה, הנאשם איים עליה ודרש ממנה לבטל את התלונה.

טענות הצדדים

התביעה טענה כי הנאשם הוא שהכה את המתלוננת ואיים עליה לאחר שהגישה את התלונה. לדידה, לא היה מקום לקבל את גרסתו הלא אמינה של הנאשם. אלא, עדותה של המתלוננת, כמו גם עדויות אחרות, תמכו בטענת התביעה בדבר אחריות הנאשם ומשכך, בית המשפט התבקש להרשיעו.

הנאשם כפר בחלק מהעובדות שיוחסו לו. הוא הודה בכך שהמתלוננת באה לדירתו ולקחה משם את ילדתם, אך טען כי לא רדף אחריה או הכה אותה. הוא לא כפר בעובדה שלמתלוננת נגרם שבר אך לטענתו, היא הייתה שיכורה עת הגיעה לדירתו וככל הנראה, החבלה נגרמה לפני כן. הוא הודה בכך שהתקשר למתלוננת לאחר שהוגשה התלונה אך טען כי מעולם לא ביקש ממנה לבטלה, אלא ביקש זאת מגורמים אחרים בשל היותה שקרית.

דיון והכרעה

השופט קבע כי במקרה דנן התביעה הוכיחה בוודאות של למעלה מכל ספק סביר כי הנאשם הוא שהכה את המתלוננת וגרם לחבלות בפניה. לקביעתו, המתלוננת הותירה רושם אמין וגרסתה הייתה עקבית. היא התלוננה מיד על מעשיו של הנאשם, ביקשה עזרה מהשכנה והזעיקה משטרה לאחר קבלת המכה. התנהגות זו חיזקה את גרסתה בדבר אשמת הנאשם.

הנאשם טען כי המתלוננת אמרה לו כי "תשבור לעצמה את הפנים" ותתלונן שהוא עולל לה זאת, אך השופט דחה את הטענה. לדידו, טענה זו העידה על אי אמינותו של הנאשם. שכן, היה מדובר בגרסה ללא כל בסיס עובדתי. השופט קבע כי לו המתלוננת הייתה רוצה להעליל על הנאשם, הייתה פונה במהירות לבית החולים, מיד עם קבלת המכה. בפועל, היא פנתה לקבלת טיפול רפואי רק למחרת ובחלוף שעות רבות מעת האירוע, בשל העובדה שרק אז הופיעה נפיחות.

בנוסף, הנאשם ניסה להוכיח כי המתלוננת הייתה שיכורה בליל האירוע. בשל השכרות, היא לא הייתה יציבה, התנדנדה ונפלה. המתלוננת הכחישה טענה זו והשופט האמין לה. השופט המשיך וקבע כי הנאשם נמלט מדירתו לאחר הריב וחזר רק לאחר שהמשטרה והמתלוננת עזבו את המקום. הנאשם אמנם הסביר את יציאתו בכך שהלך לחפש את הטלפון הנייד שנלקח ממנו על ידי המתלוננת, אך גרסתו לא הייתה אמינה ונסתרה בעדות השכנים. יתר על כן, היעלמות הנאשם כשלעצמה עוררה חשד בקרב המשטרה והשופט.

לאור האמור לעיל, השופט החליט לאמץ את גרסת המתלוננת אודות המכה שספגה בפניה. השופט ציין כי אמנם גם המתלוננת הכחישה עובדות מסוימות אשר היה בהן אמת והעידה עדות שקר, אך הדבר לא פגע באמינותה. קרי, הפרטים לגביהם ניתנה עדות שקר על ידי המתלוננת לא היו מהותיים ולא עלו לכדי ספקות בעדותה. בסופו של דבר, השופט הרשיע את הנאשם בעבירה של חבלה חמורה כלפי בת זוג.