הרשעה בחבלה בנסיבות מחמירות והחזקת סכין, על רקע דקירת המתלונן בידו

דרגו את המאמר

שופט ביהמ"ש המחוזי בחיפה, רון שפירא, גזר עתה על הנאשם יוסף מטר, יליד 1986 מאעבלין, שהורשע עפ"י הודאתו בעבירות של חבלה בנסיבות מחמירות, ובעבירה של החזקת סכין שלא כדין , 24 חודשי מאסר, מהם 12 חודשי מאסר לריצוי בפועל ו-12 חודשי מאסר על תנאי. סך הכל ירצה הנאשם 12 חודשי מאסר בפועל וכן יפצה את המתלונן וישלם לו פיצוי על חשבון נזקיו בסכום כולל של 10,000 ₪. אין בפיצוי זה כדי למצות את נזקי המתלונן ושמורות לו זכויותיו על פי דין בעניין זה.

עובדות המקרה:
על רקע סכסוך קודם שהתגלע במשפחה המורחבת, ניגש הנאשם למתלונן שישב ברכבו עם בני משפחתו ודקר אותו עם סכין בזרועו. הסכין חדרה את הזרוע מצד אחד ויצאה מצידה השני. על פי המסמכים הרפואיים שהוגשו לבית המשפט, חייבה החבלה תפירה של החתך בזרוע אם כי לא נגרמו נזקי גוף חמורים.
בין הצדדים נערכה סולחה.


השופט שפירא ציין כי נראה שבדרך נס, על אף עומק חדירת הסכין, לא נגרם לזרועו של המתלונן נזק בלתי הפיך. מדובר בדקירה עמוקה שאך בנס לא הסתיימה בתוצאה קשה יותר. בנסיבות אלו, ציין , וחרף התסקיר החיובי, לא ניתן להסתפק בענישה שאין בה מרכיב הרתעתי משמעותי. החלטה לדקור אדם בסכין, או בכל חפץ חד אחר, מצביעה על מסוכנות רבתית ונכונות לפגוע באדם פגיעה שיש בה פוטנציאל קטלני. המרחק בין דקירה הגורמת חבלה חמורה לבין דקירה הגורמת למוות הוא בדרך כלל יד המקרה. לגישתו , אדם הדוקר אחר בסכין עומד באמות מידה של מסוכנות וחומרה מרביות, וזאת גם אם התוצאה הסופית של מעשיו אינה קטלנית.

עוד ציטט השופט מדברי הרמב"ם והבהירם, כי בבוא השופט לגזור את הדין מידת הרחמים בה הוא אוחז, ככל שיש לתת לה ביטוי, צריכה להיות מופנית כלפי החברה ככלל ולאו דווקא כלפי האדם הבודד העומד בפניו. בדרך כלל מיצוי הדין עם העבריין, היא מידת רחמים כלפי החברה.
כך גם במקרה הנדון, גישה סלחנית מדי לאלו העושים שימוש בסכין לפגיעה באחרים, יש בה כדי לשדר מסר סלחני ובסופו של דבר יש בה גם כדי להפחית את ההרתעה, וכפועל יוצא מכך להגביר את הסיכון לפגיעה חוזרת. מכאן, שהענישה צריכה להיות משמעותית ומרתיעה.

לקולא התחשב השופט בהודאת הנאשם, חרטתו, התסקיר החיובי אודותיו, עברו הנקי, עובדת היותו מאסר זה – מאסר ראשון , ( הלכה היא כי בבואו של בית משפט לגזור לראשונה על אדם עונש של מאסר, ינהג במידת הרחמים) וקיומה של סולחה בין הצדדים.

יחד עם האמור ציין השופט כי עם זאת אין חשיבות הסולחה גוברת על חשיבות ההרתעה מפני תופעת הסכינאות.