עבירת שוד - גז``ד בעניינה של נאשמת שהורשעה בשוד

דרגו את המאמר

פעמים רבות, נאשמים עומדים בפני שירות המבחן על מנת שזה יקבע האם ניתן לשלב אותם במסגרת טיפולית במקום להכניסם למאסר. הדבר נובע מכך שאחת המטרות העיקריות של ההליך הפלילי הינה הטיפול בעבריינים, ולא רק ענישה והרתעה. כפי שנראה להלן, במקרה בו המורשע מתחמק משירות המבחן, ניתן לגזור עליו עונש מאסר ממושך במקום.

בשנת 2000, הנאשמת הורשעה בעבירה של שוד על פי הודאתה. על פי עובדות כתב האישום, הנאשמת ביקשה מהמתלוננת להלוות לה כספים. לאחר שהמתלוננת סירבה, נכנסה הנאשמת לביתה של המתלוננת ולקחה ממנה באלימות 1,300 ₪. כאמור, הנאשמת הודתה בעובדות כתב האישום והורשעה בביצוע העבירה.

צו שירות המבחן

הנאשמת הופנתה לשירות המבחן, והוגשו לבית המשפט מספר תסקירים שנגעו להתמכרותה לסמים. בית המשפט הורה לאמץ את המלצת שירות המבחן ולאפשר לנאשמת לעבור טיפול של גמילה. הנאשמת, מצידה, לא מילאה אחר הוראות שירות המבחן. אי לכך, הוגשה בקשה להפקעת צו המבחן. בדיון שנערך בעניינה, שירות המבחן הסכים על המשך הטיפול בנאשמת ונקבע דיון משלים. הנאשמת לא אותרה והוצאו צווי הבאה כדי לנסות ולהביאה לדיון. ביום 3.2.2003, בית ה משפט הורה על התליית ההליכים וזאת עד לאיתורה של הנאשמת.

עברו מספר שנים מאז שנערך הדיון בעניין התליית ההליכים נגדה, וכעת הנאשמת אותרה. המאשימה עתרה כעת על הפקדת צו המבחן וגזירת עונש מאסר ארוך שישקף את חומרת העבירה והעדר שיתוף הפעולה מצידה של הנאשמת.

החלטת בית המשפט

בית המשפט ציין כי הוכח שהנאשמת לא שיתפה פעולה עם שירות המבחן, ולכן היה בהחלט מקום להורות על ביטול צו המבחן. למרות זאת, בית המשפט הוסיף כי נפל פגם בהליך שהתנהל בפני בית המשפט הקודם שדן בעניינה של הנאשמת. על פי סעיף 3 לפקודת המבחן, צריך להסביר לנאשם על מהות המבחן ומשמעות הצו. כמו כן, צריך להזהיר את הנאשם שאם הוא לא ימלא אחר הצו, אז הוא צפוי לענישה במקום.

מעיון בפרוטוקול של הדיון הקודם בעניינה, נראה שהנאשמת לא הוזהרה לגבי המשמעויות של הפקעת הצו. אי לכך, בית המשפט סבר כי לא היה מקום להטיל עליה עונש שהיה חמור יותר מהעונש שהיה נגזר עליה בגין ביצוע העבירה.

למרות שעבר זמן רב בשל העובדה שלא הצליחו לאתר את הנאשמת, בית המשפט קבע כי שנראה כי "לא נעשה כל ניסיון אמיתי לעשות זאת" (ודי לחכמיה ברמיזא). בפרק הזמן בו הנאשמת לא התייצבה לדיון, היא הועמדה לדין ונגזר עליה עונש מאסר בשנת 2007. כלומר, הנאשמת הייתה מוחזקת בידי המאשימה אבל לא נעשה כל ניסיון להביא אותה בפני שופט בעניין הנוכחי. גזר דינה של הנאשמת ניתן כ-8 שנים לפני ההליך דנן. אי לכך, בית המשפט קבע כי הוא לא ראה לנכון למצות עימה את הדין.

לסיכום,

בית המשפט קבע כי הנאשמת ביצעה עבירה חמורה של שוד קשישה. לכן, הוא גזר עליה 16 חודשי מאסר, מהם 8 בפועל ו-8 על תנאי. לאור העובדה שהנאשמת שהתה במעצר במשך 8 חודשים עד ליום מתן גזר הדין, בית המשפט למעשה קבע כי יש לשחרר אותה בגלל סיום ריצוי עונש המאסר.