האם הפרת הסדרי ראיה תוך כדי חטיפת קטין היא עבירה פלילית?

דרגו את המאמר

זוגות עם ילדים שמתגרשים מגיעים להסדרי ראייה לגבי ילדיהם. אם לא, עושים זאת על פי הכרעתם של בתי המשפט. במידה ואחד ההורים מפר את הסדרי הראיה, הרי עלול להיות צפוי לסנקציה פלילית. המעשה הפלילי חמור יותר מתבצע כאשר אחד ההורים ממש "חוטף" את הילד ומסתתר איתו מרשויות החוק.

הנאשם ואשתו לשעבר היו גרושים שבע שנים, ולהם בן משותף בן 9. בהסכם הגירושין בין הצדדים נקבע כי הבן יהיה בהחזקת אמו, ואביו יהיה זכאי לביקורים בימים ושעות מתואמים. על פי עובדות כתב האישום, בשעת בוקר באחד מימי חודש מאי 2006, הנאשם הגיע לתלמוד תורה שם לומד בנו. הוא ביקש ממנהל בית הספר להיפגש עם בנו, ולאחר שבנו יצא אליו הם עזבו את המקום. הנאשם החזיק את הבן בניגוד לפסק הדין במשך 47 ימים, ורק לאחר מכן, מאמצי המשטרה הצליחו והוא אותר יחד עם בנו. הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה של "גניבת קטין".

הטיעונים לעונש

בא כוחה של המאשימה ביקש לגזור על הנאשם עונש של מאסר ממושך. לעומתו, בא כוחו של הנאשם ביקש להימנע ממאסר ולהסתפק בעונש קל.

הכרעת בית המשפט

בית המשפט ציין כי הורים רבים שנפרדו נמצאים בסכסוכים לגבי החזקת ילדיהם. גניבת קטין הינה עבירה חמורה שמחייבת התייחסות רצינית וענישה מחמירה. לאף אחד אין זכות "לגנוב" את ילדו. השיקול המרכזי הינו טובתו של הילד. הנאשם במקרה הנוכחי נעלם יחד עם הילד, והמשטרה ריכזה מאמצים רבים בניסיונותיה לאתרו.

היא פרסמה את הסיפור בתקשורת, פנתה לרבנים, הפעילה יחידה משטרתית מיוחדת ונעשה שימוש באמצעים טכנולוגיים יקרים. בנוסף, על פי תסקיר המבחן שנעשה לילד, מלווים אותו פחדים והוא חושש שייחטף שוב.

מנגד, צריך לזכור כי הנאשם לא רצה להזיק עם ילדו אלא לסייע לו. הוא סבר כי מצבו של הילד אצל אימו רע ולכן עשה את מה שעשה. צריך להכיר את הרקע למעשה על מנת להבין אותו טוב יותר. לאחר הגירושין, במשך 5 שנים היחסים בין האב לאם היו טובים, והנאשם אף לקח את הבן לחו"ל. המשבר החל עם נישואיה של האם לאחר. לאחר נישואיה, במקום הסדרי ראייה בלתי פורמאליים נקבעו הסדרים פורמאליים נוקשים, והנאשם נאלץ לפגוש את בנו במרכז קשר בנוכחות עובדת סוציאלית. לאחר זמן מה, גרושתו ניתקה את הקשר עם המרכז ולא ניתן היה לאתר אותה חודשים רבים. היא מנעה מהנאשם להיפגש עם בנו במשך שנה שלמה.

אחותו של הנאשם, שהעידה לטובתו, ציינה כי הוא לא ידע נפשו מרוב צער. לדבריה, המעשה שביצע אחיה היה לאחר שהוא "נואש מהממסד". כמו כן, היו עדים שהעידו כי בנו של הנאשם היה במצב רוח טוב כאשר שהה לצד אביו. בא כוחו של הנאשם טען כי האכיפה נגד הנאשם בוצעה בצורה קשה הרבה יותר מהאכיפה שבוצעה כלפי האם. המאשימה ציינה בנושא זה כי לא הצליחו להעמיד את האם לדין בשל קשיים ראייתיים.

עובדה נוספת שיש להתחשב בה במכלול השיקולים הינה הדרך בה נענש כבר הנאשם מאז מעצרו. תלמידיו עזבו אותו והוא חסר פרנסה. כמו כן, שנתיים מאז שנעצר הוא לא נפגש עם בנו. הנאשם הביע צער על הפגיעה שגרם לבנו, למרות שבית המשפט מתרשם כי לא בטוח שהוא באמת מבין את הבעייתיות שבהתנהגותו.

בדרך כלל, בתי המשפט גוזרים את העונש גם על סמך מקרים דומים שקרו בעבר. המקרה הקרוב ביותר למקרה זה התרחש כאשר אדם לקח את בתו מבית הספר והסתיר אותה במשך שנה. העונש שהוטל עליו היה שנת מאסר בפועל. למרות זאת, המקרה ההוא שונה בתכלית ממקרה זה, גם לאור הנסיבות וגם לגבי תקופת הזמן בה בוצעה ה"חטיפה".

לסיכום, למרות חומרתה של העבירה, בית המשפט מצא מקום להתחשב בנסיבותיו האישיות של הנאשם ולתת להן משקל נכבד בעת גזירת העונש. הוא גזר על הנאשם שלושה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות וקנס כספי של 15,000 ₪.