הורשע בבצוע 13 עבירות התפרצות וגניבה בבתי קשישים

דרגו את המאמר

הרכב ביהמ"ש המחוזי בחיפה, דחה עתה פה אחד, את ערעורו של דהאן אבנר, בן 32, שהורשע בבצוע 13 עבירות התפרצות וגניבה בבתי קשישים (ילידי 1920-1932 ) באיזור צפון תל אביב ו- 10 עבירות של הונאה ונסיון להונאה בכרטיסי חיוב, שהושגו במהלך ההתפרצויות ושימוש בהם על מנת לקבל דבר במרמה, באמצעותם. כן הורשע בבצוע עבירת התפרצות בכוונה לבצע גניבה בגבעת עדה. פסה"ד עוסק בסוגיית הקשישים כקורבנות.

הרכב ביהמ"ש אשר ישב לדין בערעור: אב"ד השופט רון שפירא והשופטים עודד גרשון וצילה קינן.

בימ"ש השלום גזר על המערער חמש שנות מאסר בפועל ,מאסר על תנאי בן 18 חודשים ופיצוי בסך 1,000 ₪ לכל אחד מקורבנות העבירות בהן הורשע, ובסה"כ 14,000 ₪.

המערער טען בערעורו כי עברו נקי, כי מעידתו היתה חד פעמית וכי בחירת הקורבנות היתה אקראית ולפיכך יש להקל בעונשו.

מסכת הארועים:

מסכת העבירות בה הודה המערער התרחשה לאורך תקופה של חודשיים ,מתחילת דצמבר 2005, במהלכה ביצע ביחד עם אחרים, 13 עבירות התפרצות וגניבה בבתי קשישים באיזור צפון תל אביב ו- 10 עבירות של הונאה ונסיון להונאה בכרטיסי חיוב, שהושגו במהלך ההתפרצויות ושמוש בהם על מנת לקבל דבר במרמה, באמצעותם. שיטת הפעולה התבטאה בכניסה לבית הקורבן, בתואנת שווא ותוך התייצגותו של המערער בפני הדייר, בכזב, כטכנאי מיזוג אוויר. בעת שהוסחה דעתו של הקורבן, השותף האחר גנב תיקים וארנקים, שהכילו כסף מזומן, מסמכים, שיקים וב-10 מן המקרים אף כרטיסי אשראי.
בהמשך, התקשר המערער, או מי מטעמו, לדייר ממנו נגנב כרטיס האשראי, התחזה בפניו כנציג מחלקת הבטחון של חברת האשראי וביקש לקבל את המספר הסודי של הכרטיס, בתואנה, שבכרטיס בוצעו פעולות חריגות, המצריכות ברור. באמצעות הכרטיס שנגנב והקוד הסודי ,שנתקבל נמשכו מחשבונותיהם של הקורבנות סכומי כסף נכבדים, שנעו בין 4000 ש"ח ל-8500 ש"ח .

קורבנותיו של הנאשם ומרעיו היו כולם קשישים, שהצעיר בהם יליד 1932 והמבוגר שבהם יליד 1920.

השופטת קינן ציינה בדחותה את טענת המערער לאקראיות בבחירת קורבנותיו, כי : "...מבחן התוצאה מלמד כי העיתויי המתוכנן של הנאשם וחבריו הוכיח את עצמו, באופן שכל הקורבנות היו קשישים. המערער וחבריו חיפשו "טרף קל" ומצאהו בקשישים שמטבע הדברים חושיהם אינם מחודדים ושאינם ערוכים להתמודד עם המעשים הציניים והנלוזים, מחמת מגבלות הגיל. מבחינת המערער וחבריו היוו הקשישים קורבנות אידיאליים, נוחים למניפולציה מחד, וכאלה שבשל מגבלותיהם יקשה עליהם גילויים וזיהויים של מי שפגעו בהם, מאידך. " עוד הבהירה השופטת כי אין בליבה ספק כי המעשים הקשים הותירו צלקת בנפשם של הקשישים ששלוותם הנפשית ובטחונם האישי נרמסו ע"י המערער וחבריו.
השופטת קינן סיימה דבריה במילים הבאות: "הנה כי כן מעשים קשים ראויים לענישה קשה פן יתגשם בנו מאמרו של ר’ אלעזר: "כל שנעשה רחמן על האכזרי,לבסוף נעשה אכזר על הרחמנים."

השופט שפירא הצטרף לקביעותיה של השופטת קינן

השופט גרשון הוסיף כי : "אנו חוגגים בימים אלה 60 שנים להקמת מדינת ישראל. מן המפורסמות הוא שימיה הראשונים של המדינה היו ימים קשים. מלבד מלחמות ומאבקים עם אויבי המדינה צריכים היו אזרחיה לבנות מדינה יש מאין, פשוטו כמשמעו.... ואומנם, זכינו, ויש לנו מדינה לתפארת. בזכות מי? בזכות אלה שעשו במלאכה, איש איש בתחומו, איש איש כמידת כשרונו ויכולתו. חלקם הגדול כבר אינו עמנו. ואולם, אלה שעודם חיים עמנו הם, היום, זקנינו. על שום כך, חייבים אנו לכבד את זקנינו גם בשל עשייתם למעננו בהקמת המדינה, בבניינה ובשגשוגה. חוששני שהמערער שלפנינו דרס ברגל גסה את כבודם של הזקנים והקשישים שכלפיהם ביצע את העבירות שביצע. מצוות כיבודו של הזקן היתה רחוקה ממנו כמרחק מזרח ממערב. העונש שקבל, לאור מספר העבירות הרב שעשה, אינו חמור כלל ועיקר ועל כן דין ערעורו להדחות"