האם היועץ המשפטי לממשלה יסכל שחרור מוקדם של מחבל?

דרגו את המאמר

במידה ונאשם מורשע ונגזר עליו מאסר בפועל, יש לו אפשרות להשתחרר לפני המועד הקבוע וזאת על בסיס קביעתה של ועדת השחרורים בעניינו. ועדת השחרורים מתייחסת לנסיבותיו האישיות של האסיר, ללקיחת אחריותו על המעשה שביצע והתנהגותו בבית הסוהר בזמן המאסר. כפי שנראה להלן, היועץ המשפטי לממשלה יכול לטעון כי בעת החלטה של ועדת השחרורים על שחרור מוקדם, עליה להתחשב לא רק בעבירות בהן האסיר הורשע, אלא גם בחשדות שהיו נגדו בגין מעשים שנמחקו מכתב האישום (לאחר שהצדדים הגיעו להסדר טיעון).

במקרה זה, היועץ המשפטי לממשלה הגיש לבית המשפט בקשה שעניינה ביטול ההחלטה של ועדת השחרורים בעניינו של אסיר. האסיר הורשע במסגרתו של הסדר טיעון באישום אחד בלבד, למרות שבשלב ההעמדה לדין הוא הואשם בחמישה אישומים על עבירות של מגע עם סוכן חוץ, מתן שירות להתאחדות בלתי מותרת, קשירת קשר לפשע, איסור פעולה ברכוש למטרות טרור ועשיית פעולה ברכוש למטרות טרור.

כאמור, לאחד שהצדדים הגיעו להסדר טיעון, הנאשם הורשע רק בגין אישום אחד ונגזר עליו עונש של 24 חודשי מאסר בפועל. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, האסיר מכר 12 מחשבים לתחנת הרדיו של ארגון החמאס.

הנימוקים של ועדת השחרורים

הוועדה ציינה כי מדובר במאסרו הראשון של האסיר. הודגש כי מסוכנתו של האחרון הייתה נמוכה יחסית לאסירים אידיאולוגיים אחרים והדבר בא לידי ביטוי בתיקון כתב האישום שבוצע בעניינו. מהעובדות של כתב האישום המתוקן לא היה ניתן ללמוד באופן ישיר על מניע אידיאולוגי. כמו כן, התנהגות המשיב בזמן המאסר הייתה טובה. הועדה ציינה כי הוגשה לה חוות הדעת של השב"כ, אבל חוות דעת זו מייחסת לאסיר מעשים שהוא לא הורשע בהם ולכן לא ניתן ללמוד ממנה על מסוכנתו הקונקרטית של האסיר.

בקשתו של היועץ המשפטי לממשלה

היועץ המשפטי לממשלה טען כי גורמי שב"כ התנגדו לשחרורו של המשיב על ידי ועדת השחרורים. נטען כי הועדה חרגה ב"אופן קיצוני" ממתחם הסבירות בשל העובדה שהיא לא נתנה משקל ראוי לחוות הדעת של גורמי הביטחון. אלה, כנטען, היו סבורים כי היו ראיות מוצקות לכך שהמשיב ביצע גם פעילויות חמורות נוספות, בנוסף למעשים שהוא הורשע בגינם. היועמ"ש טען כי העובדה שכתב האישום צומצם לא הייתה צריכה להשפיע על ועדת השחרורים שצריכה להתחשב גם בחשדות שהיו לפני תיקון כתב האישום.

הכרעת בית המשפט

בית המשפט קבע כי הפרשנות שניתנה על ידי היועץ המשפטי לממשלה, לגבי סמכותה של ועדת השחרורים, לא הייתה מקובלת עליו. במידה והיועץ המשפטי לממשלה הגיע למסקנה שיש צורך בהסדר טיעון, ומחק את עיקר סעיפי האישום, אל לו לחזור ולטעון טענות אלו כנגד האסיר בעת הדיון בועדת השחרורים.

נקבע כי ההחלטה של ועדת השחרורים הייתה סבירה בנסיבות העניין. האסיר לא חייב להמשיך ולשבת בכלא רק משום שהיועץ המשפטי לממשלה ייחס לו ביצוע עבירות שנמחקו מכתב האישום בגינו הוא הורשע. לסיכום, עתירתו של היועץ המשפטי לממשלה נדחית, והחלטת ועדת השחרורים נשארת בתוקף.