האם בית המשפט ימתיק את גזר הדין של רוצח בגין הפרעה נפשית חמורה?

דרגו את המאמר

החוק הפלילי מכיר במחלות נפש שונות אשר יכולות לפטור את הנאשמים מהעמדה לדין פלילי בטענה כי הם לא היו אחראים לביצוע המעשים. יש מחלות נפש שהן לא מספיק חמורות לצורך כדי לפטור מהעמדה לדין. במקרה זה, קיים מנגנון מסוים להפחתה בעונש.

הנאשם במקרה זה הורשע בביצוע שני מעשי רצח. על פי הכרעת הדין, הנאשם רצח שני אנשים בשתי הזדמנויות שונות, לאחר שלקח את שניהם למקומות מבודדים וירה בהם מטווח קצר בעורף, באמצעות אקדח עם משתיק קול. לאחר הרשעתו, הנאשם העלה את הטענה כי הוא זכאי לעונש מופחת מאחר ופעל בשל הפרעה נפשית חמורה, הפרעה שפגעה ביכולתו להבין את אשר הוא עושה.

השפעת מחלות נפשיות על ביצוע עבירות

סעיף 34ח לחוק העונשין קובע כי לא ניתן להעמיד לדין אדם שנקבע לגביו כי בעת ביצוע המעשה לא היה שפוי בדעתו. לעומת זאת, סעיף 300א(א) מסמיך את בית המשפט להפחית ממידת העונש של נאשם שהורשע ברצח, במידה והוא מצליח להוכיח כי לקה במחלה נפשית חמורה, באותו מקרה הגבול בו הוא מגיע לרמה הנדרשת של קביעה כי אינו שפוי אבל לא בצורה מספיקה בכדי לחסות תחת סעיף 34ח. כלומר, במידה והנאשם באמת לא שפוי אבל ברמה שהיא לא מספיק גבוהה על מנת לקבוע כי הוא לא כשיר לעמוד לדין, אזי ניתן להפחית בעונשו ולא להטיל עליו את מאסר העולם שהינו חובה עבור ביצוע מעשה הרצח.

לשון הסעיף קובעת שלושה תנאים הכרחיים על מנת להפחית בעונשו של הנאשם:

• הנאשם צריך לסבול מהפרעה נפשית חמורה.
• ההפרעה צריכה להתבטא בכך שיכולתו של הנאשם להבין את אשר עשה נפגעה בצורה ניכרת, עד כי הוא אינו מבין את הפסול במעשיו.
• נדרש כי יתקיים קשר סיבתי בין הפגם הנפשי לבין אי יכולתו של הנאשם להבין את מהות המעשה או להימנע ממנו.

חוות הדעת הפסיכיאטרית בעניינו של הנאשם

במקרה דנן, לאחר שהנאשם נעצר הוא נשלח להסתכלות פסיכיאטרית שקבעה כי הוא כשיר לעמוד לדין. הוא אומנם אובחן כסובל מהפרעות אישיות אך נשללה האפשרות כי פעל מתוך מניעים פסיכוטיים. הנאשם, מצידו, צירף להגנתו חוות דעת אחרת, לפיה הפסיכיאטר שנתן אותה הציג בפני בית המשפט תיאוריה רפואית שיכולה להסביר בדיעבד את מעשי הרצח שביצע הנאשם.

על פי חוות הדעת, בעת ביצוע המעשים, הנאשם סבל מהפרעה דו קוטבית הקשורה למצבי רוח. הפרעה זו מאופיינת בתנודות של מצבי הרוח ממצב של מניה המאופיינת במצב רוח מרומם, חוסר סבלנות והתנהגות אלימה, למצב של דיפרסיה המאופיינת בדיכאון, ירידה במצב הרוח ונטיות אובדניות. על פי חוות הדעת, העובדה שהנאשם לא אובחן בעבר כמי שסובל מהפרעה זו אלא קיבל תרופה נגד דיכאון בלבד, גרמה להגברת הצד המאני של ההפרעה, ולכן יש אפשרות גבוהה שביצע את העבירות שעה שהיה נתון במצב זה, שהינו מצב פסיכוטי שנכנס להגדרה של סעיף 300א(א).

הכרעת בית המשפט

בית המשפט מציין כי עיון בחוות הדעת מעלה כי בעניינים מהותיים, היא מבוססת על דברים שמסר הנאשם בעצמו ולא על תיעוד רפואי או ראיות חיצוניות. זאת, למרות שבחוות הדעת מצוין כי לנאשם יש נטייה לשקר ולשנות גרסאות בצורה קיצונית. המומחה אף ציין בפני בית המשפט כי הוא לא עיין בחומר החקירה וגם לא בהכרעת הדין, ולכן ניתן לקבוע כי התמונה שהייתה לנגד עיניו לא הייתה מלאה ולא שיקפה את מצבו האמיתי של הנאשם.

לפני ביצוע מעשי הרצח הנאשם ביקר מספר פעמים אצל רופא פסיכיאטרי שקבע כי שיפוט המציאות של הנאשם תקין למרות הפרעות האישיות שלו. לכן, הוא נתן לו טיפול תרופתי והמשך טיפול על ידי רופא המשפחה. אמינותה של חוות דעת זו גבוהה משום שהיא בוצעה סמוך לזמן ביצוע הרציחות, ולכן המשקל שהעניק לה בית המשפט הינו גבוהה.

לסיכום, בית המשפט קובע פה אחד כי ראוי לדחות את הטענה להפחתת עונשו של הנאשם בגין מחלת נפש. אין הוא זכאי להפחתה מעונשו שכן הוא צריך לשאת באחריות המלאה למעשיו.