עבירות מין בטרמפ ושיקולי ענישה בעת מתן גזר הדין

דרגו את המאמר

עבירות מין הן בין העבירות החמורות ביותר בספר החוקים. חומרתן של העבירות אף מתעצמת במקרים בהם הן מבוצעות כלפי קטינים. הנאשם במקרה זה הואשם במסגרת כתב האישום המתוקן בעבירות של ניסיון למעשה סדום, מעשים מגונים תוך שימוש בכח ואיומים וכליאת שווא.

סיפור המקרה התרחש בשנת 2007, כאשר המתלוננת, בהיותה בת 16 בלבד, עמדה בצד הכביש בשביל לקבל טרמפ. הנאשם הגיע עם משאיתו והודיע לה כי הוא מגיע לבית שאן. המתלוננת עלתה על המשאית והתיישבה במושב הקדמי. במהלך הנסיעה, השניים פיתחו שיחה ידידותית שגרמה למתלוננת להיפתח בפניו של הנאשם.

כאשר הנאשם הגיע לבית שאן, והמתלוננת ירדה בתחנת דלק, הוא ציין בפניה כי לאחר ביצוע מספר סידורים הוא נוסע לאזור המרכז ויוכל לקחתה לשם. המתלוננת הסכימה, חיכתה לו, ובשעות הערב הוא אסף אותה על מנת שיגיעו לאזור המרכז. במהלך הנסיעה, הנאשם סטה מהדרך הראשית לכיוון אחד הכפרים באזור.

כאשר המתלוננת הבינה שהנאשם סטה מהכביש הראשי, היא נבהלה וביקשה ממנו שיוריד אותה. הנאשם סירב והוביל את המשאית לכביש עפר. לאחר שעצר ביער נידח, הנאשם החל לשלוח את ידיו למתלוננת. המתלוננת ביקשה שיפסיק וניסתה להימלט אבל אז הנאשם התנפל עליה והתחיל לשלוח ידיים לאזוריה האינטימיים. במהלך ביצוע המעשים הוא תפס את ראשה והצמיד אותו לאיבר מינו תוך כדי שהוא מנסה להחדיר את איבר מינו לפיה. המתלוננת נאבקה בכל כוחה ולכן הוא לא הצליח לבצע את מזימתו. רק לאחר שהנאשם הגיע על סיפוקו, הוא הניח למתלוננת, קשר אותה ועזב אותה בתוך השדה.

הסדר הטיעון עם המאשימה

מלכתחילה, הנאשם כפר בעובדות כתב האישום. עם זאת, לאחר מכן, הצדדים הגיעו להסדר לפיו יתוקן כתב האישום, הנאשם יודה אך הצדדים יהיו רשאים לטעון לעונש בצורה חופשית. הנאשם נשלח לתסקיר אבל לטענת סנגורו הוא לא הבין את מהות הבדיקה ולכן הוא נשלח לביצוע התסקיר שנית.

תסקיר שירות המבחן

התסקיר מציין כי הנאשם התחתן זמן קצר לפני ביצוע המעשה, ומאז מעצרו אשתו שוהה בבית הוריה. הנאשם קיבל אחריות חלקית בלבד למעשים שהודה בהם, וטען כי היה מדובר במגעים הדדיים. דו"ח הערכת המסוכנות שהתבקש בעניינו קבע כי אומנם הנאשם גילה חרטה על מעשיו, אבל הוא ניסה בכל כוחו להמעיט מחומרת המעשה ולראות דווקא את עצמו כקורבן.

כלומר, הנאשם הבין אמנם את חומרת הדברים ברמה האינטלקטואלית, אך הוא לא התייחס לכך מבחינה רגשית. שירות המבחן ציין כי התעורר חשש של ממש מהישנות המעשים בעתיד. דו"ח המסוכנות קבע במפורש כי מסוכנתו המינית של הנאשם הייתה ברמה בינונית.

הטיעונים לעונש

המאשימה הדגישה את חומרת המעשים בהם הנאשם הודה בכתב האישום המתוקן. כמו כן, המדינה ציינה את הנזק שנגרם למתלוננת ואת הצלקת הקשה שהותירו אצלה מעשיו של הנאשם. ב"כ המאשימה ביקש שלא לתת משקל מלא להודאתו של הנאשם לצורך גזירת העונש שכן ההודאה באה בעקבות הסדר מקל יחסית עם הנאשם. מנגד, הסנגור טען כי יש להתמקד בנסיבותיו האישיות של מרשו והדגיש את העובדה שבמהלך מעצרו נולדה לו בת שהוא טרם זכה לראותה.

גזר דינו של בית המשפט

בית המשפט ציין כי למרות שלא היה מדובר בעבירה מוגמרת של מעשה סדום אלא בניסיון בלבד, היה צריך להתייחס למעשים במלוא החומרה. אומנם בא כוחו של הנאשם ניסה לשכנע את בית המשפט כי עבירות המין שביצע היו נמצאות במדרג הנמוך של עבירות המין, אבל בית המשפט דחה גישה זו. חוק העונשין קובע כי העונש לעבירת הניסיון יכול להיות זהה לעבירה עצמה. אין לקבוע זאת כעניין תמידי אבל זה רק מראה שמבחינתו של המשפט הישראלי, עצם הניסיון הינו חמור בפני עצמו.

החומרה של המעשים אף גוברת לאור העובדה שהנאשם ביצע את עבירות המין בקטינה. בית המשפט קבע כי מחובתו לשמור על הציבור ובמיוחד על ביטחונן של נערות צעירות שעלולות ליפול קורבן למעשיו החמורים של הנאשם ועברייני מין שכמותו. לאחר שבית המשפט שקל גם את השיקולים להקל על הנאשם, הוא הטיל על האחרון מאסר בפועל של שש שנים. כמו כן, נגזר על הנאשם מאסר על תנאי של שנתיים ופיצוי למתלוננת בסך 20,000 ₪.