התחייבות להימנע מעבירה

דרגו את המאמר

סעיף 72 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן – "החוק") הוא הסעיף המסמיך את בית המשפט להטיל על אדם שהורשע "התחייבות להמנע מעבירה תוך תקופה שיקבע בית המשפט". וכך קובע סעיף 72 לחוק:

"בית-המשפט שהרשיע אדם רשאי, נוסף על העונש שהטיל, לצוות שהנידון יתן התחייבות להימנע מעבירה תוך תקופה שיקבע בית-המשפט ושלא תעלה על שלוש שנים; ההתחייבות תהיה בסכום שלא יעלה על סכום הקנס שמותר להטיל בשל העבירה שבה הורשע הנידון, ותהיה בערבים או בלי ערבים, הכל כפי שיצווה בית-המשפט".

התחייבות להמנע מעבירה

על מהותה של ה"התחייבות להמנע מעבירה" כאמור בסעיף 72 לחוק עמד פרופ’ ש"ז פלר בספרו "יסודות בדיני עונשין", כרך ג עמ’ 338, לאמור:

"זהו ביטוי אחר של ריבוי עבירות, המתואר בהוראת סעיף 72 לחוק העונשין. הורשע אדם בעבירה, ניתן לצוות עליו, בנוסף לעונש שנגזר לו, להתחייב להמנע מעבירה תוך תקופה שלא תעלה על שלוש שנים; לפי רוח ההוראות של סעיף 76 לחוק העונשין, ניתן להבין כי מדובר בעבירה מסוג מסויים שעל הנידון להתחייב להמנע ממנה.

ההתחייבות היא בסכום כסף נתון, אשר על הנידון לשלמו אם התחייבותו תופר, כאילו היה זה קנס שהוטל כעונש נוסף בשל העבירה הקודמת. לאמיתו של דבר, מדובר בקנס על תנאי כאמור, שהופך לקנס בפועל, במקרה של היווצרות ריבוי עבירות, תוך הצמדתו הפורמלית לעבירה הקודמת, אך גם תוך כפיית מימושו עקב ביצוע העבירה החדשה, הנוספת.

אלא שהקנס על תנאי – בהבדל ממאסר על תנאי – צריך להיות נוסף על כל עונש אחר, ואינו יכול לעמוד ברשות עצמו. מכל הבחינות הנותרות הוא עונש מותנה לכל דבר – ההופך לעונש בפועל עם היווצרות ריבוי העבירות, בתקופת ההתחייבות, שהיא בעצם תקופת התנאי. והרי זו דוגמה נוספת של ריבוי עבירות במצב של מעין-מועדות, בעל השלכות משפטיות משלו".

ישנם ארבעה שלבים שונים הנוגעים להתחייבות להמנע מעבירה:

השלב הראשון, הוא שלב הטלת ההתחייבות על המורשע בבית המשפט הראשון שדן בעניינו, על פי סמכותו מכוח סעיף 72 לחוק.

השלב השני הוא השלב שבו מתקיים משפטו השני של המורשע, בבית המשפט השני, הדן בעבירה הנוספת שנעברה ע"י המורשע למרות התחייבותו מן המשפט הראשון, ובתוך התקופה שנקבעה ע"י בית המשפט הראשון.

בשלב זה מתחוור לבית המשפט השני כי המורשע הפר את התחייבותו מן המשפט הראשון. לאור מהות העונש של התחייבות להמנע מעבירה, ועובדת היותו של העונש "קנס על תנאי"; ולאור תכלית החקיקה שנועדה להרתיע את האדם שהורשע במשפט הראשון מלשוב ולעבור עבירה שנקבעה ע"י בית המשפט; ומאחר והמורשע לא עמד ב"תנאי" ושב והורשע בעבירה נוספת שאליה התייחס "התנאי", הרי שמן הדין שבית המשפט השני, הדן בעבירה הנוספת, "יפעיל" את התנאי ויורה על מימוש ההתחייבות אם ביקשה זאת התביעה.

השלב השלישי, הוא השלב שבו המורשע שבעניינו החליט בית המשפט על מימוש ההתחייבות, נמנע מלשלם את סכום ההתחייבות.

השלב הרביעי, הוא שלב "ההוצאה לפועל" ועניינו גביית סכום ההתחייבות מן המורשע. הוראת החוק הנוגעת לשלב הזה היא הוראת סעיף 76(א) לחוק הקובעת לאמור:

"(א) הורשע אדם בעבירה שהתחייב לפי סעיף 72 להמנע ממנה ולא שילם סכום ההתחייבות, יהא דינו של סכום זה, לעניין גבייתו מן המורשע ולענין מאסר במקום תשלום, כאילו היה קנס שהטיל בית המשפט שציווה על מתן ההתחייבות; היתה ההתחייבות בערבים, ייגבה מן הערבים כל סכום שלא שילם המורשע, כאילו היה חוב המגיע למדינה".