רצח בת זוג - דחיית טענת קנטור

דרגו את המאמר

לשם הרשעה בפלילים, המדינה צריכה להוכיח כי הנאשם ביצע את העבירה מעל לכל ספק סביר. לפעמים, מתעוררת השאלה מהו אותו ספק סביר? כפי שנראה להלן, לא די בהעלאת טענות סרק שאינן נתמכות בראיות אלא צריך לעורר ספק ממשי.

הנאשם במקרה זה היה אביו של מי שהיה נשוי למנוחה. על פי עובדות כתב האישום, בין הנאשם למנוחה התעורר סכסוך בשל הרצון של זו להתגרש מבנו. שבוע לפני מותה של המנוחה, הנאשם איים כי יהרוג אותה. בשעות הערב של אותו היום, הנאשם לקח אקדח אותו החזיק ברישיון, פגש את המנוחה בחצר הבית וירה לעברה 8 כדורים. למנוחה נגרמו פצעים רבים שכתוצאה מהם היא נפטרה תוך זמן קצר.

ראיות התביעה

מטעם הפרקליטות העיד השוטר שפגש את הנאשם כ-20 דקות לאחר ביצוע הרצח. השוטר מצא על גופו של הנאשם אקדח ללא מחסנית, כאשר האקדח היה חם באזור הקנה. לאחר שהשוטר לקח את הנאשם לתחנת המשטרה, הוא פרק את האקדח ותוך כדי הפריקה התגלה כי היה כדור בבית הבליעה של האקדח. עד נוסף העיד כי הקליעים שהוצאו מגופה של המנוחה, יחד עם התרמילים מזירת הרצח והכדור החי שנפל מהאקדח, מקורם באותו כלי הנשק ואותה המחסנית.

עדויות נוספות מטעם התביעה הראו כי בין הנאשם ואשתו לבין המנוחה היה קיים סכסוך ארוך, במהלכו אשתו של הנאשם הייתה מקללת אותה והנאשם היה מאיים כי ירצח את המנוחה. ביום הרצח, בת דודתה של המנוחה העידה כי היא הלכה יחד עם המנוחה ולאחר שאשתו של הנאשם והנאשם ראו אותם, התפתח ריב בין הצדדים שבמהלכו הנאשם אמר כי ירצח את המנוחה.
התביעה התייחסה לגרסתו של הנאשם וטענה כי דבריו מלאים בסתירות פנימיות וטענות לא הגיוניות. היא הצביעה על מספר סתירות בגרסתו:

• בהתחלה טען כי במטווח שביצע ירה במטרות אבל לאחר מכן טען כי ירה באוויר.
• הנאשם טען כי יצא לאימון עם שתי מחסניות אך לא היה יכול להסביר להיכן נעלמו שתיהן כאשר נתפס.
• הוא טען כי אהב את המנוחה כמו בת אבל העיד כי לא דיבר איתה במשך 10 שנים.
• לאור גרסתו הלא הגיונית באשר להתרחשות האירועים, נמנע הנאשם מלהביא אפילו עד אחד אשר יכול לתמוך בגרסתו.

ראיות ההגנה

סנגורו של הנאשם טען כי אמנם במבט ראשון נראה כי התיק פשוט והראיות מצביעות על כך שהנאשם ירה במנוחה, אבל חוקרי המשטרה לא ביצעו בדיקה מספיק מעמיקה על מנת לגלות מה באמת התרחש באותו אירוע. הטענה של הסנגור הייתה כי הפרקליטות לא הצליחה להסביר את מהות הסכסוך והעדויות בנושא היו מבלבלות.

כמו כן, ההגנה טענה כי לא הגיוני שהנאשם רצח את המנוחה על רקע כבוד המשפחה משום ש"אין זה תפקידו" אלא תפקיד משפחתה. הסנגור הוסיף כי הנאשם היה יכול להכריז על המנוחה כמורדת ונואפת ו"המשפחה שלה כבר היו רוצחים אותה". לסיכום, הסנגור טען כי יש לזכות את הנאשם מחמת הספק.

הכרעת בית המשפט

בית המשפט קבע כי מתמונת הראיות עלתה תמונה חד משמעית - הכדורים מהם נרצחה המנוחה נורו כולם מאקדח אחד, אקדחו של הנאשם. האקדח שייך לנאשם ונמצא על גופו זמן קצר לאחר ביצוע הרצח. במקרה זה, לא התקיימו הטעמים לזכות את הנאשם מחמת הספק שכן במקרה זה לא נותר ספק כלשהו בדבר אחריותו של הנאשם.

הלכה פסוקה היא כי המאשימה לא צריכה להוכיח את אשמתו של נאשם ברמה של וודאות מלאה, והספק שהנאשם צריך להעלות בשביל לזכותו צריך להיות סביר ולא די בהעלאת השערות וטענות בעלמא. במקרה זה, גרסתו של הנאשם לא הייתה הגיונית והיא הוגדרה על ידי בית המשפט כ"העלאת אפשרות חלופית שהסתברות התקיימותה לא נתמכה בכל ראיה".

לסיכום, נקבע כי הנאשם ביצע את הרצח בתכנון מראש על רקע הסכסוך שהיה בינו והמנוחה. כל יסודות עבירת הרצח התמלאו כולל הכנה, החלטה להמית והיעדר קנטור. לכן, ניתן לקבוע כי הנאשם רצח את המנוחה בדם קר.