דרגו את המאמר

בעניין:	מדינת ישראל
			המאשימה
	נ  ג  ד
	1. ראיד נסר דיאב (בוטל כ. האישום) 2. עבד נסר דיאב (בוטל כ. האישום) 3. נאסר מוסא דיאב 4. דהאש מחמוד עבדאלחלים (בוטל כ. האישום) 5. איימן מחמוד אבולהיג'א (בוטל כ. האישום) 6. מוחמד מוסטפא עכרי (בוטל כ. האישום)
	ע"י ב"כ עוה"ד	פייסל	הנאשמים

 

נוכחים:

ב"כ המאשימה –  עו"ד גב' רנא חטיב אבו עובייד הנאשמים -  נוכח, נאשם מס' 3 הסניגור - נוכח

           

 

 

אבקש לתקן טעות דפוס שנפלה בסעיף 7 לחוות דעת.

 

אבקש להתנגד לתיקון טעות הדפוס.  יש הבדל משמעותי בין היטל השבחה לבין כפל שווי.  אנו גם לא הגשנו חוות דעת נגדית מאחר ואנו סומכים על חוות הדעת הזו. השינוי הוא שינוי משמעותי ויש צורך את תגובת הנאשם.

 

 

נפלה טעות סופר בחוות הדעת, וחוות הדעת מתייחסת לכפל שווי הבניין, אולם בסעיף 7 נרשם במקום "שווי הבניין" "היטל ההשבחה במקרקעין".

 

 

משהובהר לי מפי המומחה מר חלבי כרמי, כי מחמת פליטת קולמוס נרשם בסעיף 7 לחוות הדעת - "היטל ההשבחה במקרקעין" במקום המילים "שווי הבניין", ונוכח העובדה שחוות הדעת מתייחסת לכפל שווי הבניין, כפי שעולה מהמשכו של סעיף 7 ומהרישא של חוות הדעת, הנני מתירה את תיקון הטעות כטעות סופר.

 

התיקון יבוצע כעת בגוף חוות הדעת ע"י מר חלבי כרמי.

 

                                                                                

רונית בש, שופטת

 

אבקש כי המומחה יצא מהאולם על מנת לטעון לגבי פסילת חוות הדעת.

 

 

אין זו הפעם הראשונה שמוגשת חוות דעת מטעם המאשימה לצורך קבלת כפל שווי, ואין זו הפעם הראשונה על פי בקשתנו. בית המשפט מתבקש לפסול חוות דעת כפי שעשה במקרה אחר. על פי הדין, לא אצטט כי בית המשפט מכיר את הדין, נקבעו תנאים מחמירים וקפדניים לצורך הגשת חוות דעת של מומחה לצורך קביעת כפל השווי. כתב האישום שמונח בפני בית המשפט, ואשר הוגש בחודש פברואר 2007, שונה תכלית שינוי בכתב האישום המתוקן שעומד היום בפני בית המשפט. על פי כתב האישום המתוקן אשר תוקן ביום 28.02.08 ואשר לפיו הודה הנאשם, בוצעו שינויים ותיקונים משמעותיים ובכלל זה עניין הדרישה של המאשימה לקבלת כפל שווי. מפנה את בית המשפט הנכבד לסעיף ב (3) לכתב האישום, שם חזרה בה המאשימה מהדרישה לקבלת כפל שווי. בפני המומחה של המאשימה עמד בעצם כתב האישום המקורי לפני התיקון. המצב שקיים היום הוא כתב אישום אחר. היינו, חוות דעתו של השמאי, אשר נערכה בחודש 9/07, היינו מספר רב של חודשים לפני תיקון כתב האישום אינה רלוונטית יותר. לא אסתפק בכך, למרות שהכנתי את עצמי לטיעון לגבי הטעות שיש בחוות הדעת לעניין דרישת כפל היטל השבחה, בית המשפט כבר נתן את החלטתו ונתמודד איתה. כאשר אנו מתייחסים לסעיף הרלוונטי לפי חוק התכנון והבנייה, ואני מפנה לסעיף 219, שם אומנם ניתנה סמכות לבית המשפט לפסוק כפל שוויו של המבנה. אומנם נוהג מושרש במחוזותינו לא נפסק כפל שווי למרות הדרישות וגם ערעורים שנדחו וגם על פסק דין שהוגש למחוזי ונדחה.

בסעיף 219 (ד), לעניין סעיף זה נקבע שווי המבנה או התוספת שווים ביום ביצוע העבירה או ביום מתן ההחלטה של בית המשפט כשהם פנויים. אני מפנה את בית המשפט לחוות הדעת שהוגשה בתיק זה, ואני מפנה את בית המשפט לשוני המהותי בין מה שכתוב בסעיף לבין מה שצריך להיות כתוב בחוות הדעת לבין מה שכתוב בפועל בחוות הדעת.

לעניין העבירה, על פי כתב האישום העבירה בוצעה בשנת 2005. חוות הדעת היא נכונה למועד הגשתה ביום 20.09.07. מהבחינה הזו אנו היום נמצאים בחודש אפריל 08, היינו לא ניתן לעשות שימוש בחוות הדעת, מאחר והיא נערכה לפחות שנתיים מיום ביצוע העבירה של כתב האישום, וגם לפחות 8 חודשים לפני הדיון, ולכן מהבחינה הזו לא ניתן לעשות בה שימוש על פי אותו סעיף 219 לחוק התכנון והבנייה.

מצד שני, פגם מהותי נוסף שקיים בחוות הדעת, זה שעל פי החוק השמאי צריך להתייחס לשווי של המבנה כשהוא פנוי.

במקרה שבפנינו השמאי מתייחס לשווי כאשר המבנה בשימוש ולא פנוי. אין בחוות הדעת שום התייחסות לכך שהשומה מתייחסת למבנה פנוי על פי דרישות החוק, אלא נהפוך הוא, השמאי מתייחס לשווי מבנה מאוכלס ובשימוש.

גם כאשר בית המשפט פוסל את חוות הדעת בית המשפט יודע שבפני המאשימה עומדת הזכות להגיש תביעה אזרחית גם על פי אותו חוק. אם בית המשפט יתייחס לאיזון הראוי או לדרישות שקיימות, כפי שבית המשפט עשה במקרה אחר ביטל את חוות הדעת והם יכולים להגיש תביעה אזרחית ובית המשפט לא יכול לחסום זאת.

לכן אבקש לפסול את חוות הדעת מכל וכל ולהוציאה מתיק בית המשפט.

 

אבקש כי בית המשפט ידחה את בקשת חברי לפסילת חוות הדעת וזאת מהנימוקים הבאים: לעניין הטיעון הראשון של חברי, לעניין בקשת המאשימה בתיקים מסוימים לכפל שווי זה טיעון לא רלוונטי וכל מקרה הוא לגופו.

לעניין המועד של חוות הדעת אני אטען על פי סעיף 85 לחוק סדר הדין הפלילי המועד להעלאת בקשה לחיוב בכפל שווי לפי סעיף 219 הוא שלב של הטיעון לעונש.

מפנה את בית המשפט להחלטת בית המשפט העליון כב' השופט אדמון לוי ברע"פ 341/07 חמיס נ' הועדה המקומית תכנון ובנייה ת"א, הוגשה וסומנה ת/2.  לעניין המועד להעלאת הטענה וסעיף 85 לחוק סדר הדין הפלילי מדבר על סעיף העבירה ולא על הסעיף העונשי.

מפנה לפס"ד עפ"א ת"א 80008/04 אסולין  נ' מדינת ישראל שחוות הדעת צריכה להתקבל לאחר שבית המשפט קבע ממצאי עובדה שבין היתר בהתייחס אליהם תיערך השומה. פסק הדין הזה אומר שחוות הדעת צריכה להתקבל אחרי הרשעה ואחרי שבית המשפט קבע ממצאי עובדה. גיבושה העמדה הסופית העונשית של התביעה ביחס לתיק צריך ויכול להיעשות רק לאחר ההרשעה, בהתאם לממצאי בית המשפט ולקביעותיו בהכרעת הדין.

לעניין זה שחוות הדעת מתייחסת למבנה לא כשהוא פנוי כנדרש על פי חוק אלא במצב של שימוש לצורכי עסק, אני משיבה, שזה עניין משקל ולא עניין כבילות. זה עניין גם חקירת המומחה שיוכל להידרש לכך.

 

בפניי בקשת הסניגור להורות על פסילת חוות הדעת שהוגשה מטעם המאשימה בתיק זה, ואשר סומנה ת/1, ועניינה אומדן כפל השווי של המבנה נשוא כתב האישום בתיק זה.

 

דין הבקשה להידחות, זאת מן הטעמים הבאים:

 

סעיף 219 (א) לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה - 1965 הינו אכן בעל אופי עונשי, כפי שנטען ע"י ב"כ המאשימה, וכפי שעולה מהחלטת בית המשפט העליון ברע"פ 341/07 (ראה ת/2).

 

לפיכך, לא חלה על המאשימה חובה לציין בתוכנו של כתב האישום את דרישתה לתשלום כפל שווי בגין המבנה נשוא כתב האישום (ראה גם סעיף 85 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב - 1982, באשר לתוכנו של כתב האישום).

 

זאת ועוד, חוות הדעת נערכה ביום 20.09.07, לאחר מתן הכרעת הדין בתיק זה כנגד נאשם מס' 3, ואינני מוצאת כל פגם במועד עריכת חוות הדעת.

 

באשר לטענת הסניגור, לפיה חוות הדעת מתייחסת למבנה, שלא כאמור בסעיף 219 (ד) לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה - 1965, הדורש את הערכת השווי כשהמבנה פנוי, הרי שדין טענה זו להתברר במסגרת חקירת המומחה.

 

לפיכך, נוכח כל האמור לעיל, הנני מחליטה שלא לפסול את חוות דעת המומחה (ת/1).

 

                                                                               

רונית בש, שופטת

 

את מציגה בפניי את חוות הדעת ת/1 ואני מאשר שאני  ערכתי את חוות הדעת ואני חתום עליה.

 

ש.ת.     מתי קיבלת פנייה מהמאשימה לצורך עריכת חוות הדעת? אני משיב, שאני לא זוכר.

ש.ת.     באיזה שנה זה היה? אני משיב, הפנייה הייתה לא הרבה  לפני שערכתי את חוות הדעת.

ש.ת.     הפנייה הייתה בכתב או בעל פה? אני משיב, הייתה בכתב.

ש.ת.     אין לי כאן את הפנייה, בכל מקרה היא הייתה גם בעל פה וגם בכתב.

ש.ת.     כאשר ביקשו ממני לערוך את חוות הדעת, הציגו בפניי על סמך הבקשה של התובעת שקיים מבנה ללא היתר בקרקע חקלאית והלכנו לפי סעיף 219 כפל שווי. קיבלתי את הדו"ח של הפיקוח והלכתי לשם עם המפקח וצילמנו את המבנה באותו יום והצילום נמצא אצל התובעת ועל פי מה שראינו עשינו. התמונות נספחות לחוות הדעת.

ש.ת.     אתה מבקש ממני להציג את דו"ח הפיקוח? אני משיב, שאין לי את הדו"ח כרגע.

ש.ת.     זה נכון שבעצם אתה הערכת את שווי המבנה כשהוא בשימוש? אני משיב, שכן.  המבנה היה מאוכלס בזמנו.

ש.ת.     בכתב האישום שהוצג בפניך, מעדי התביעה הייתה עדות של מר גדעון שהינו שמאי, האם יש לך קשר עסקי איתו? אני משיב, שאין לי קשר איתו. 

 

הערכתי את שווי המבנה כפול שתיים. אם המבנה היה ריק היה לו את אותו שווי. מדובר על שווי המבנה הפיזי אין זנב חצר או זנב קרקע. הערכה שלי התבססה על סטנדרטים מינימליים של הבניין. עצם הפונקציה של המבנה לא שינתה לעניין הערכת שווי המבנה.אם מרוקנים את המבנה מכל תוכן חוות הדעת היא אותה חוות דעת.

 

ש.ת.     כאשר אני נותן הערכה של כפל שווי, ואתה שואל אותי אם אני מתייחס למיקום של המבנה? אני משיב, - שאם הכוונה למיקום גיאוגרפי אז אני כן מתייחס למיקום וההבדל הוא בעליות של הבנייה.

ש.ת.     אם אתה מעריך מבנה ביער שהגישה אליו קשה, ואתה מעריך מבנה עם דרך גישה ושם אפשר לבצע את עבודות הבנייה, האם הערכה שלך היא שונה? אני משיב, אם זה באותו מקום ובאותו יישוב זה זניח.

ש.ת.     כשאתה נתת את הערכה שלך התייחסת לכך שמחצית הדרומית של המבנה יש ציפוי אבן, בכניסה יש אספלט דרך גישה נוחה, והתייחסת בהערכה שלך לכך? אני משיב, שאתה מתייחס למרכיבי המבנה. המרכיבים האלה לא משנים את הערכת השווי.

 

כשתיארתי את הנכס בחוות הדעת תיארתי אותו לזיהוי הנכס.

 

ש.         אם בצידו הדרומי של הנכס לא היה ציפוי אבן אני מבין שהערכה שלך לא הייתה משנה?

ת.         אני משיב, שלא.

ש.ת.     מבחוץ הסתכלתי על המבנה וגם הסתכלתי מהויטרינה לתוך המבנה.

ש.ת.     אני לא עליתי לקומה השנייה. 

ש.         אתה לא יודע שבמקום מנוהלת מסעדה?

ת.         אני יודע זאת על פי דברי המפקח שהיה עימי באותו יום וצילמנו את התמונות.

ש.ת.     אני באופן אישי לא ביצעתי מדידה של המבנה.

ש.         אתה באופן אישי לא בדקת איזה שטח משטח המבנה משמש את המסעדה?

ת.         לפי הדיווח של המפקח נודע לי מה השטח שמשמש את המסעדה.

 

עניין שטח המבנה המשמש כמסעדה אינו רלוונטי לעניין הערכת כפל השווי. בשתי הקומות לקחתי את אותו שווי של מחיר.

 

ש.         בכתב האישום הראשון כפל השווי הוערך ע"י השמאי גדעון בסכום של 740,000 ₪, ואתה בחוות דעתך, הערכת את כפל השווי שהוא יותר מכפול, איך אתה מסביר את זה?

ת.         אני לא יודע.

ש.ת.     לא ראיתי ולא התייחסתי לחוות הדעת של השמאי גדעות.

ש.         אמרת שציפוי המבנה באבן לא היה משנה, תספר לבית המשפט איך הגעת לסכום?

ת.         הערכה שלי זה 500$ למ"ר לבנייה, זה יכול להגיע גם ל - 600$ למ"ר, אני גם לאחרונה וכולם יודעים מה עלויות הבנייה, ברזל, בטון, הובלות ידוע לכולם שיש עלויות. לא מזמן אני מהנדס ביישוב מג'ד אל שמס ואני מוציא מכרזים לשוק הקבלנים ולא מזמן בגני ילדים 250 מ"ר הגענו לעלויות בנייה של שני מיליון מאה, לא כולל שירותים הנדסיים. מדובר במחירי שוק. באשר לציפוי אבן, יש מה שנקרא בשוק "השבחות יתר", היינו, אתה בונה את הבית של עם ארבע שירותים בבית, אתה לא תקבל תוספת כי הטעם של השוק שם הוא שני שירותים ולכן יש השבחות יתר שלא מקבלים בגינם תוספת.

ש.         בסעיף 6 לחוות דעתך, אמרת כי היו שיקולים מסוימים והתייחסת לעלויות הבנייה באיזור, האם בדקת את עלויות הבנייה בטמרה?

ת.         אני עשיתי סקר שוק. בדקתי אצל מהנדסים שמגיעים לועדה, והייתי שואל אותם כמה עולה מ"ר בנייה בטמרה.

ש.         האם בדקת גם בחניות למכירת חומרי בניין?

ת.         לא. אני לא צריך להיכנס לזה, ברגע שמדברים על חומרי בניין, אני צריך לדעת כמה מוכרים את המלט וכמה את הבטון. היום יש עלויות מחירי שוק, גם דקל וגם חשב שאלה מחירונים ומכרזים שיוצאים לשוק. אני יודע שבסקטור הערבי, שהמחירים הם פחות מהמחירונים האלה. אני חישבתי לפי הסקטור הערבי. גם עיינתי במחירונים של דקל וחשב וגם ביררתי באמצעות גורמים שהם מהנדסים.

ש.         אתה מסכים איתי שעלויות הבנייה בשנים האחרונות אפילו הכפילו את עצמם?

ת.         העלויות עלו.

ש.         אתה מסכים איתי שעלויות הבנייה בשנת 2005 היו פחות בעשרות אחוזים מעלויות בשנת 2007?

ת.         כן.

ש.         כתבת בחוות הדעת שבין השיקולים שהנחו אותך זו המטרה של חוות הדעת?

ת.         יכול להיות שאם המטרה הייתה שונה זה יכול להיות שחוות הדעת הייתה שונה. הכל תלוי במצב השוק.

ש.ת.     כתבת בחוות הדעת שלך שבין השיקולים שהנחו אותך זה, ייעוד הקרקע והשימוש בפועל, והכוונה הייתה לכך שהבניין גמור וייעוד הקרקע הכוונה לחקלאי. אם המבנה היה שלד מתייחסים לשלד.

ש.         חוות הדעת לא הייתה משתנה אם להיתר היה היתר בנייה?

ת.         אני התייחסתי למבנה הפיזי.

 

 

מגישה קובץ תמונות המתארות את המבנה נשוא כתב האישום, הוגשו וסומנו כאחד ת/3. עסקינן בבנייה רחבת היקף בשטח של כ - 490 מ"ר ושימוש בה לצורך עסקים באדמה שייעודה חקלאי ומחוץ לתחום. מדובר בעבירה שקיים בצידה פן כלכלי - רווחי. הנאשם בחר לעשות דין לעצמו, כאשר החליט לבנות ללא היתר באדמה חקלאית, ובכך יצר עובדות מוגמרות בשטח, תוך פגיעה בתכנון.

הלכה היא כי בעבירות תכנון ובנייה ובמיוחד כאשר מדובר בעבירה שעניינה פעילות מסחרית כלכלית, הקנס וכלל העונשים שנגזרים צריכים להיות כאילו שהפכו את הפעילות המסחרית הבלתי חוקית גם לבלתי כדאית.

כחוט השני עוברת בפסיקה העמדה והגישה הברורה ולפיה עבירות הבנייה הפכו זה מכבר ל"מכת מדינה" וכי בתי המשפט מצווים להטיל עונשים חמורים ומרתיעים.

מפנה לרע"פ 10636/06 מיום 31.12.06, אבו לקיעין נ' מדינת ישראל, נקבע שם כי על העונש שנגזר בגין עבירות נגד חוקי התכנון והבנייה לשקף את חומרת המעשים והפגיעה בשלטון החוק ולשמש גורם הרתעה עבור ונגד עבריינים פוטנציאליים במטרה להפוך את ביצוע העבירות, מן הסוג האמור לבלתי כדאיות מבחינה כלכלית.

מפנה לרע"פ 6665/05 מיום 17.05.06 שחוזר על אותה הלכה ראיף מריסאת.

בעניין מדיניות הענישה אשר נקבעה בבית משפט העליון זה מכבר אשר מורה לבתי המשפט בדרגה הראשונה להחמיר בדינם של עבריינים המפרים גם את הצווים וגם שבונים בנייה בלתי חוקית.

אשר על כן, אבקש לחייב את הנאשם בכפל האגרה המופיע בכתב האישום המתוקן, בכפל שווי הבניין כפי שכתוב בחוות הדעת אשר הוגשה לתיק בית המשפט, לקנס הולם אשר יהלום את חומרת העבירה ואת מהות השימוש העסקי המתמשך במבנה.

אציין שקיימת חומרה יתירה בתיק זה, הן לעניין השטח הנרחב והן לעניין השימוש העסקי בקרקע חקלאית ומחוץ לתחום. אבקש בנוסף צו הריסה, צו איסור שימוש וחתימה על התחייבות. רק מפאת גילו של הנאשם לא תעתור המאשימה למאסר על תנאי או למאסר בפועל.

 

מבהיר כי הנאשם בן 90 שנה. תיק זה אינו שונה מתיקים אחרים המתנהלים בפני בית משפט זה, הן מבחינת ביצוע עבירת בנייה והן מבחינת השימוש שנעשה. הרצון של המאשימה בתיק זה הינו לגרום נזק לנאשם, להכביד על הנאשם להפלות בין נאשם זה לבין נאשמים אחרים, לעשות מתיק זה תיק מיוחד שאין שונה לו, הרי זה דבר שלא יעשה. במקום שהמאשימה תקדם את הליכי התכנון ותאשר את התוכניות שהוגשו לה, המאשימה נוהגת להגיש כתבי אישום ולעכב את הליכי הרישוי ובעצם לעשות כסף קל מאותן עבירות.

נפסק לאחרונה בבית משפט שלום בחיפה, על ביטול כתבי אישום בעקבות רשלנות של הועדה המקומית באותו איזור. עניין נוסף שאבקש להתייחס אליו הוא עניין חוות הדעת, אנו רואים לנכון לציין פעם נוספת כי חוות הדעת שדינה להתבטל והיא אינה נכונה והיא מתייחס לשימוש בפועל של המבנה כפטי שגם כתוב בחוות הדעת והיא לא מתייחסת לדרישות של סעיף 219 לחוק התכנון והבנייה, לפיהם על הנכס להיות מוערך כאשר הוא פנוי. רצונו של השמאי של המאשימה לתקן את חוות דעתו, לעשות כביכול הבהרות במה שכתוב בחוות הדעת, כאשר אותן הבהרות משנות את תוכן חוות הדעת, צריכות להוות אינדיקציה חד משמעית כי המומחה חזר בו ממה שכתוב בחוות הדעת. לא ייתכן מצב שבו שמאי שכתב בחוות דעתו כי בין יתר השיקולים שהביאו אותו לאותה הערכה זה השימוש בנכס, יחזור בו מעל דוכן העדים מאותו שיקול שביסס את הערכת כפל השווי של הנאשם.

אומנם בית המשפט שאל אותו שאלות בעניין זה, אולם גם מהתשובות שהוא נתן לסניגור בתחילת חקירתו, הוא התייחס בבירור לנכס כשהוא מאוכלס. לא רק זאת, השמאי התייחס לזה שעלויות הבנייה בשנים האחרונות עלו בעשרות אחוזים. כתב האישום מייחס לנאשם עבירה שבוצעה בשנת 2005, השומה נערכה לפחות שנתיים מהמועד הנקוב בכתב האישום. הרי אם השמאי של המאשימה מודה שבין השנים 2005 ל - 2007 עלויות הבנייה בעצם עלו, הרי בוודאי שחוות הדעת לא משקפת את כפל השווי כפי שהדבר היה צריך להיעשות על פי חוק התכנון והבנייה.

מצד שני, הנאשם יטען כי אחידות הענישה מחייבת מתן פסקי דין דומים, כאשר אנו מדברים על נסיבות דומות. בית המשפט לא צריך להחמיר או לתת פסק דין שונה מפסקי דין אחרים שניתנו אף ע"י מותב זה.

מפנה את בית המשפט לתיק עמק 21209/05 הועדה המקומית שפלת הגליל נ' סלימאן אבו רומי, שם הוגש כתב אישום בגין עבודות בנייה בשטח של 240 מ"ר המשמשים לעסק סיטונאות ממכר פירות וירקות בקרקע שיעודה חקלאית ומחוץ לתחום. ההבדל היחידי בין תיק זה שבית משפט זה דן בו לבין התיק שבפנינו, זה שאנו מדברים על שטח שונה.

ביום 03.05.07 בית משפט זה דן את אבו רומי, בקנס של 30,000 ₪ ב - 30 תשלומים, וכן כפל אגרה, חתימה על התחייבות וצו הריסה שיבוצע תוך שנה, מגיש העתק מפסק הדין.  הוגש וסומן נ/1.

גם בתיק של אבו רומי המאשימה ביקשה כפל שווי ובית המשפט הנכבד לא קיבל את בקשתה. המאשימה לא הסתפקה בפסק דינו של בית משפט זה והגישה ערעור לבית המשפט המחוזי, וזאת במסגרת תיק ע"פ 2395/07 והערעור שנדון בפני כב' השופט שפירא נדחה.

גם בתיק אחר, שהתנהל בבית משפט זה בפני כב' השופט חאמד, בתיק עמק 20030/06 כנגד הנאשמים רפאע, שמא וסעיד דיאב, שם דובר על ביצוע עבודות בנייה, על קרקע בשטח של כ - 1,000 מ"ר וגם ניהול עסק, המאשימה ביקשה קנסות, כפל שווי, היטל השבחה, וזה העסק שנמצא מול העסק של הנאשם שבפנינו, גם שם, כב' השופט חאמד ראה לנכון לדחות את הדרישה של היטל השבחה והוא אמר שהמאשימה לא נוהגת לבקש באותם תיקים את הכפל הנדרש, המאשימה לא השלימה עם פסק הדין והגישה ערעור וכב' השופט שפירא דחה את הערעור ע"פ 2701/07 הוגש וסומן נ/2.

מפנה לפסק דין נוסף של עווארי שגם שם שטח בנייה הוא ענק, וגם הערעור נדחה.

בפני הועדה פתוחה הדרך להגיש תביעה אזרחית ושם תבקש את כפל השווי והיא צריכה להוכיח ולהתמודד עם התביעה שהיא תנהל. הדרישה של כפל שווי במסגרת טיעון לעונש, הגם שהדבר אפשרי במסגרת תיק פלילי על פי דרישות החוק, אך בית המשפט לא נוהג לפסוק את כפל השווי.

בעקבות פסקי דין שהגשתי ובעקבות המדיניות הרווחת, אבקש גם במקרה זה לדחות את הבקשה לכפל שווי.

מגיש לבית המשפט אישור מעירית טמרה לפיו תוכנית המתאר החדשה של טמרה הופקדה ואף נמצאת בשלבים מתקדמים של אישור. האישור הוגש וסומן נ/3.

הקרקע אשר עליה בוצעו ועבודות הבנייה, הינה קרקע שנמצאת במרחק מטרים ספורים מבנייה הקיימת על פי היתר שניתן כדין, ואם בית המשפט יבקר במקום, הרי בית המשפט יווכח לדעת כי המרחק הוא קצר ביותר ממבנים שיש לגביהם היתר בנייה. לא רק זאת, מול המבנה הזה, נמצאים גם מבנים אחרים שקיימים לגביהם היתרי בנייה. בחלק הדרומי יש היתרי בנייה. אם בית המשפט ביקר ונכנס לתוך טמרה, אפשר לראות שבכניסה לטמרה יש מבנים עם היתרי בנייה. המבנה שאנו מדברים עליו נמצא כמעט בתוך העיר, והועדה ורשויות התכנון מנעו עד היום מתן היתר משיקולים בירוקרטיים.

הנאשם מבוגר בשנים, כל מה שחסך הנאשם בחייו הוא השקיע במבנה זה והוא רצה להשאיר משהו לזכרו לבני משפחתו. מצבו הכלכלי של הנאשם קשה ביותר. הנאשם חי מקצבת זקנה. מי שעזר לו בעבודות הבנייה זה בני משפחה אשר במו ידיהם ביצעו את עבודות הבנייה וזו הייתה גם התרומה שלהם לנאשם. מדובר במשפחה שחיה במצב כלכלי קשה. גם לבני משפחתו של הנאשם אין אפשרות לעזור לו. בית המשפט צריך לפסוק פיצוי או קנס אשר הוא סבור כי הנאשם יכול לעמוד בו. גם הפסיקה מראה שבית המשפט לא יפסוק קנס שנאשם לא יוכל לעמוד בו. עובדה כי המאשימה תיקנה את כתב האישום הזה מספר פעמים עד שהצליחה להבין ולהשתכנע שהנאשם הוא זה אשר בנה, מחייב את בית המשפט לפסוק את הקנס ההולם את אותו נאשם, וזאת בהתחשב בגילו ובהכנסתו הדלה ובמצבו. אבקש כי בית המשפט יתחשב בכך שלא החלטתנו לנהל את התיק בסופו של יום ולא ימצה את הדין.

 

 

נאשם מס' 3 (להלן: "הנאשם") הורשע בעבירה של ביצוע עבודות בנייה הטעונות היתר ושימוש, ללא היתר, לפי סעיף 145 (א) וסעיף 204 (א),  לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה - 1965 (להלן: "חוק התכנון והבנייה").

 

הנאשם הורשע בביצוע עבירה, אשר יש להתייחס אליה בחומרה מרובה, הן נוכח נפיצותה של עבירה זו והן נוכח היקף הבנייה הרב, כאמור בכתב האישום המתוקן האחרון בתיק זה (להלן: "כתב האישום"), וכפי שמצטייר מהתמונות ת/3.

 

יובהר כי מדובר בבניין בן שתי קומות, אשר נבנה ע"י הנאשם ללא היתר כדין, והמשמש לצורך עסקי. קומת הקרקע של הבניין, ששטחה כ - 240 מ"ר, משמשת כחנות רהיטים וקומה א', ששטחה כ - 250 מ"ר, משמשת כמזנון.

 

השימוש שעושה הנאשם במבנה רחב ההיקף לצורכי עסקים מוסיף נופך של חומרה לעבירה בתיק זה, שכן יש בצד העבירה גם  פן כלכלי - רווחי.

 

זאת ועוד, כל עבודות הבנייה והשימוש הינם באדמה שייעודה חקלאי ומחוץ לתחום תוכנית המתאר, דבר המלמד כי הנאשם יצר עובדה מוגמרת בשטח ועושה דין לעצמו.

 

הסניגור טען בפניי, כי תוכנית מתאר חדשה, הכוללת את החלקה נשוא כתב האישום, צפויה להיות מאושרת תוך כשנה (ראה נ/3), אולם אין בטיעון הנ"ל על מנת ללמד כי עסקינן בהליך להכשרת הבנייה המצוי בשלב מתקדם, מה גם, שהיה על הנאשם להתחיל בביצוע עבודות הבנייה אך ורק לאחר הכשרתה כדין.

 

עוד טען הסניגור, כי הנאשם הינו בן 90 שנה ומתפרנס מקצבת זקנה. דא עקא, שהטיעון הנ"ל באשר למקור הכנסתו של הנאשם אינו עולה בקנה אחד עם התמונה המצטיירת מעובדות כתב האישום, לפיה הנאשם עושה שימוש בקומת הקרקע רחבת ההיקף כחנות לרהיטים, ובקומה שמעל, שאף היא בשטח נרחב מאוד, לצורכי הפעלת מזנון.

 

ב"כ המאשימה עותרת בהליך זה להטיל על הנאשם, בנוסף לקנס, גם קנס בגין כפל שוויו של המבנה נשוא כתב האישום, זאת כפי שנקבע בחוות דעת המומחה מטעם המאשימה (ת/1).

 

יובהר, כי המומחה מטעם המאשימה, המהנדס ושמאי המקרקעין חלבי כרמי (להלן: "המומחה"), העריך בחוות הדעת ת/1 כי כפל שווי הבניין הינו 1,960,000 ₪. ההגנה לא הגישה חוות דעת מטעמה בעניין כפל שוויו של המבנה והסתפקה בחקירת המומחה לעניין חוות דעתו.

 

המומחה ציין, בחקירתו בפניי בישיבת היום, כי העריך את המבנה נשוא כתב האישום על פי שוויו של המבנה אילו היה פנוי, זאת על פי דרישת סעיף 219 (ד) לחוק התכנון והבנייה.

 

עוד עולה מחקירתו של המומחה, כי הערכתו התבססה לפי סכום של 500$ בגין מ"ר וכי ביצע סקר שוק לצורך בדיקת עלויות הבנייה בטמרה, שם מצוי המבנה.

 

 הסניגור ביקש שלא להסתמך על הערכת המומחה, נוכח העובדה שמדובר בשומה שנערכה שנתיים לאחר ביצוע עבירת הבנייה, שאז היו עלויות הבנייה נמוכות יותר, כפי שעולה מחקירת המומחה.

 

דא עקא, שעל פי סעיף 219 (ד) הנ"ל, שווי המבנה מחושב ביום ביצוע העבירה או ביום מתן החלטת בית המשפט, לפי הסכום הגדול יותר.

 

לפיכך, ומשלא נסתרה חוות דעת המומחה על ידי ההגנה, ניתן לאמץ את הערכת המומחה לפיה כפל שווי המבנה הינו בסכום הנ"ל.

 

עם זאת, השאלה הנשאלת הינה - האם יש מקום, בנסיבות המקרה דנן, להורות בדבר חיוב הנאשם בתשלום קנס בשיעור של כפל שווי המבנה, זאת על רקע העובדה, שאף בהתמלא התנאים המפורטים בסעיף 219 לחוק התכנון והבנייה, רשאי בית המשפט להורות בדבר חיוב בקנס בסכום כפל השווי, אולם אינו מחוייב לעשות כן.

 

מטרת הטלת קנס של כפל שווי הינה הרתעת העבריין וגם גרימת חסרון כיס לנאשם.

 

כב' השופט שפירא בע"פ (מחוזי חיפה) 1117/06 ועדה מקומית לתכנון ובנייה "גבעות אלונים"  נ' עואלי רביע הטיב לתאר את המקרים בהם יש לעשות שימוש בענישה הקבועה בסעיף 219 לחוק התכנון והבנייה וביניהם -

 

 

 

 

במקרה דנן עסקינן בבנייה רחבת היקף. עיון בכתב האישום ובתמונות הנספחות לחוות דעת המומחה, כמו גם בתמונות ת/3, ממחיש את היקפו הגדול של הבניין, המורכב משתי קומות, אשר בשתיהן מופעלים עסקים שונים. לא זו אף זו, מדובר, כאמור לעיל, בבנייה רחבת היקף לצורך עסקי על קרקע שייעודה חקלאי. השימוש העסקי על הקרקע החקלאית מלמד בדבר  טעם נוסף לחומרה בנסיבותיו של תיק זה.

 

לפיכך, נוכח האמור לעיל, הנני בדעה כי במקרה דנן מן הראוי להשית על הנאשם גם  קנס המתבסס על שיעור כפל השווי העולה מחוות דעת המומחה. נוכח העובדה שעסקינן בקנס, הרי שבית המשפט רשאי להטיל את מלוא סכום הקנס, אולם אינו חייב להטילו במלואו ורשאי הוא להשית חלק מסכום כפל השווי (ראה ע"פ (מחוזי חיפה) 955/98 חאלד אל באש  נ' הועדה המקומית לתכנון ובנייה "מורדות הכרמל" (לא פורסם)).

 

הסניגור ביקש מבית המשפט להסתמך על פסיקה שהגיש (נ/1 ונ/2), ושלא להשית נוכח הפסיקה הנ"ל קנס בסכום שווי כפל הבנייה. דא עקא, שלא ניתן להקיש מפסקי הדין שהגיש הסניגור, לעניין נסיבותיו של תיק זה. יובהר, כי בגזר הדין נ/1, לא הושת קנס בסכום כפל השווי לאחר שב"כ המאשימה חזרה בה מבקשתה לעשות כן, נוכח העובדה שחוות דעת המומחה מטעמה לא תאמה את עובדות כתב האישום המתוקן בתיק הנ"ל, מה גם שהסניגור טען בתיק הנ"ל כי חדל השימוש העסקי במבנה. בפסק הדין נ/2, נדון עניין אי השתת כפל השבחה, בהסתמך על כך שלא דובר במקרה הנ"ל בבנייה רחבת היקף ובכך שהמכולה שהוצבה במקרקעין הוסרה מהמקום.

 

עוד טען הסניגור, כי בפני הועדה סלולה הדרך להגיש תביעה אזרחית ובמסגרתה לבקש את סכום כפל שווי המבנה וכי במסגרת תיק פלילי לא נוהג בית המשפט לפסוק את סכום כפל השווי. אינני מקבלת את טענתו הנ"ל של הסניגור, שכן לא ניתן להפוך את סעיף 219 (א) לחוק התכנון והבנייה לאות מתה ובנסיבותיו של המקרה דנן ראוי וצריך לדידי להשית קנס בגובה חלק מסכום כפל השווי העולה מחוות דעת המומחה.

 

אשר על כן, לסיכום, נוכח כל האמור לעיל, לאחר ששקלתי את טיעוני ב"כ הצדדים,  לרבות את גילו המבוגר של הנאשם,  ובהתחשב בהודאת הנאשם  בהזדמנות הראשונה, אני דנה את הנאשם, כדלקמן:

 

לתשלום קנס בסך 50,000  ש"ח או 200  ימי מאסר תמורתם.

 

הקנס ישולם  ב - 25 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, בסך  2,000  ₪ כל אחד, וזאת החל מיום     01.06.08 ואילך.

 

 

לתשלום קנס בגין חלק מכפל שווי המבנה בסך 400,000 ₪ או 400 ימי מאסר תמורתם.

 

הסכום הנ"ל ישולם ע"י הנאשם ב - 20 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים בסך 15,000 ₪, כל אחד, החל מיום 01.06.08 ואילך וכן 10 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים בסך 10,000 ₪ כל אחד, החל מתום ביצוע 20 התשלומים הנ"ל.

 

כמו כן, אני מחייבת את הנאשם בתשלום כפל אגרה  בסך 29,145  ₪. הסכום הנ"ל ישולם במשרדי המאשימה עד ליום  10.04.09.

 

הריני מחייבת את הנאשם להרוס את המבנה המתואר בכתב האישום, זאת עד ליום 10.04.09, אלא אם כן ישיג הנאשם בינתיים היתר בניה כחוק.

 

אני מחייבת את הנאשם בהוצאות ביצוע ההריסה וכן מצווה אני שצו ההריסה ירשם בפנקסי המקרקעין ע"י המאשימה.

 

ניתן בזה צו איסור שימוש, לפיו לא יעשה הנאשם במבנה נשוא כתב האישום שימוש לצורך עסקי. הצו יכנס לתוקף ביום 10.04.09.

 

כמו כן, אני מורה לנאשם לחתום היום על התחייבות כספית ע"ס 50,000 ₪ או 200 ימי מאסר תמורתם, להימנע למשך שלוש שנים  מביצוע עבירה בניגוד לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה - 1965.

 

 

זכות ערעור תוך 45 יום.

 

 

                                                                                                    _______________

                                                                                                      רונית בש  - שופטת

021210/05עמק114 אלגרבלי נטלי