האם בית המשפט יימנע מהרשעה בכדי לא לפוגע בסיכויים לעבוד בעריכת דין?

דרגו את המאמר

מקצוע עריכת הדין דורש נורמות התנהגות נאותות, דבר שבא לידי ביטוי גם בכללי האתיקה של לשכת עורכי הדין. המקרה שיתואר להלן מספר על צעירה שניסתה לרכוש רישיון לעריכת דין בדרכים מניפולטיביות. תגובתו של בית המשפט למעשה הייתה חריפה, בעיקר לנוכח הפגיעה באינטרסים הציבוריים שקשורים ליושרה הנדרשת בעת עיסוק במקצוע עריכת הדין.

הנאשמת הועמדה לדין בגין עבירות של זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר, שימוש במסמך מזויף וניסיון לקבל דבר במרמה. במסגרת הליך פלילי, הנאשמת הורשעה בביצוע העבירה על סמך הודאתה. על פי עובדות כתב האישום, הנאשמת למדה משפטים במכללה האקדמית נתניה. לאחר שנתיים של לימודים בלבד, הנאשמת מילאה טופס בקשה לרישום התמחות. הטופס הוגש על ידה ללשכת עורכי הדין במטרה לקבל את אישור הלשכה להתחיל את תקופת התמחותה במשרד עו"ד.

היא הוסיפה לטופס הבקשה מסמך אשר העיד לכאורה על סיום לימודיה בפקולטה למשפטים ועל זכותה להתחיל התמחות. את המסמך היא זייפה, כולל את סמל המכללה ואת חתימתו של דיקן הפקולטה למשפטים.

כל המעשים שבוצעו על ידה, נעשו בשלב בו הנאשמת טרם השלימה את לימודיה ואת חובותיה האקדמיים. לכן, היא לא הייתה זכאית עדיין להתחיל את תקופת ההתמחות. עם קבלת הטופס, התעורר חשד בלשכת עורכי הדין לגבי אמיתותו ולכן היא נדרשה לחדש את הבקשה. לאחר כשנה, הנאשמת ביצעה את אותו המעשה שוב תוך כדי זיוף המסמך בשנית. כעת נדרש בית המשפט לשאלת גזר הדין, כאשר התביעה דרשה להותיר את ההרשעה ואילו הסנגור ביקש לחזור מההרשעה בשלב גזר הדין.

תסקיר שירות המבחן

התסקיר שהוגש לבית המשפט ציין כי מדובר בצעירה בת 25, גרושה וללא ילדים. נראה כי את המעשים ביצעה הנאשמת על רקע יחסיה האישיים והמשפחתיים המורכבים. הבעיות האישיות בהם נתקלה היוו את הרקע לביצוע המעשים, ולא היו אצלה נורמות או ערכים חברתיים בעייתיים, כך על פי התסקיר. שירות המבחן המליץ לחזור מהרשעת הנאשמת ולהסתפק בהטלת תקופת מבחן, כל זאת במטרה שלא לפגוע בדימויה העצמי ואפשרותה להשתלב בעבודה.

גזר הדין של בית המשפט

בית המשפט קבע כי הוא לא היה יכול להסכים להמלצת שירות המבחן במקרה זה. הכלל במשפט הפלילי הינו שההרשעה הוא הכלל ואי ההרשעה הוא החריג. הימנעות מהרשעה אפשרית רק במקרים יוצאי דופן, בהם אין יחס סביר בין הנזק הצפוי לנאשם לבין חומרתה של העבירה. במקרה הנדון, לא היה ניתן לומר כי לא היה יחס סביר בין ההרשעה לחומרת העבירה.

הנאשמת התכוונה להתמנות לעורכת דין, מקצוע האמון על שמירת החוק. אדם שמבקש להתמנות לעורך דין צריך לבוא בניקיון כפיים. המעשים אותם הנאשמת ביצעה הוגדרו על ידי בית המשפט כ"חמורים כפליים בשל העובדה שהמעשה בוצע ביצעה פעמיים". השופט קבע כי אין לומר שהרשעה תביא פגיעה אנושה בנאשמת, שכן היא יכולה להתפרנס גם בעבודות נוספות. ואכן, הנאשמת עבדה היום במשרד עורכי דין כפקידה, והיא הייתה יכולה למצוא עוד מגוון עבודות שתוכל לעבוד בהן לאחר הרשעתה.
 

בית המשפט קבע גם כי שיקום הנאשם הינו שיקול חשוב אבל הוא לא השיקול היחידי. ניסיונותיה הבלתי פוסקים של הנאשמת לרכוש מקצוע הטעון רישיון, תוך כדי זיוף מסמכים וביצוע מניפולציות, היו צריכים להיות מגונים בצורה חריפה. נקבע כי לא התקיימו במקרה דנן נסיבות יוצאות דופן, אלא מדובר היה באישה בגירה ומשכילה אשר הייתה מודעת לתוצאות מעשיה.

עובדת היותה של הנאשמת סטודנטית ואף סטודנטית למשפטים חיזקו את המסקנה כי היה צריך להעביר מסר הרתעתי במקרה דנן. לסיכום, בית המשפט מותיר את הרשעת של הנאשמת על כנה. בנוסף, נגזר עליה צו שירות למען הציבור בהיקף של 150 שעות, ופיקוח על הנאשמת במשך שנה.