עבירת מין במשפט הפלילי - שיקולי ענישה בעבירות מין

דרגו את המאמר

קשה שלא להביע מורת רוח מעבירות מין. מדובר בעבירות קשות ביותר אשר מהוות פגיעה ממשית ואמיתית לא רק בגופו של הקורבן אלא גם בנפשו. פעמים רבות, עבירות מין מבוצעות כנגד מי שאיננו מסוגל להתנגד להם כגון נשים, קטינים וכדומה. עבירות מין יכולות כמובן להיות גם בתוך המשפחה וגם במסגרת חיצונית. בתי המשפט הגדירו את עבירות המין כ"מכת מדינה אשר יש להגיב אליה בחומרה וללא פשרות".

נשיאת בית המשפט העליון בדימוס, דורית בייניש, התייחסה לכך בפסיקתה במסגרת בע"פ 4890/01 פלוני נ' מדינת ישראל. בייניש הדגיש כי נראה שקשה לבטא את עוצמת הפגיעה והיקף הנזק הנגרמים מעבירות מין מבחינתם של קורבנות העבירה. הנשיאה הדגישה כי עבירות מין חמורות יכולות במקרים רבים להיות שוות ממש ל"רצח נפשו של הקורבן". הודגש כי עבירות אלה מותירות צלקות אשר לא יימחו לעולם ורק מדיניות ענישה מחמירה תוכל להעניק להם את המענה ההולם.

בייניש ציינה כי מדיניות הענישה החמורה בגין עבירות מין איננה באה לידי ביטוי רק בהעלאת רף הענישה, אלא גם בהטלת העונש המרבי (במקרים המתאימים) שנקבע בחוק. כמו כן, צוין כי במקרה של עבירות מין חמורות, שומה על בית המשפט לגזור על הנאשם עונשים מצטברים אשר יביאו לידי ביטוי את הסלידה החברתית ממעשיו.

עבירות מין ודרגות החומרה

כפי שצוין לעיל, המונח "עבירות מין" מקפל בתוכו עבירות רבות וברמות שונות. העבירה החמורה ביותר בתחום זה הינה אינוס (סעיף 345 לחוק העונשין). לאחר מכן, ניתן למצוא את עבירות הבעילה אסורה בהסכמה (סעיף 346 לחוק), מעשה סדום, מעשה מגוני, מעשה מגוני בפומבי ומעשים לפי החוק למניעת הטרדה מינית.

חשוב להדגיש כי עבירות מין הינן עבירות פליליות המהוות גם עוולת אזרחיות. דהיינו, הקורבן יכול גם להתלונן על התוקף וגם להגיש כנגדו תביעת פיצויים מכוח פקודת הנזיקין. העונשים בגין עבירות מין נעים בין עונשים קלים בעבירות בדרגה נמוכה עד כדי מאסר בפועל למשך שנים רבות.

שיקולי ענישה

שיקולי הענישה במקרים כגון דא קשורים באופן ישיר לשלושה היבטים עיקריים - העבירה, הקורבן והמתלוננת (או המתלונן). כל אחד מהאלמנטים הללו יכול להשפיע על גזר הדין שיושת על הנאשם לכשיורשע. לדוגמא, ככל שהעבירה בוצעה בנסיבות חמורות יותר, וככל שמעשיו של הנאשמים עמדו במדרג הגבוה של עבירות המין, הרי שעונשו של האחרון ייגזר בהתאם. לדוגמא, אינוס הנעשה תוך כדי אלימות הינו עבירה החמורה יותר מ"אינוס לא אלים". כמו כן, אינוס המבוצע כנגד קטינה הינו חמור יותר מאונס בגיר.

עם זאת, ברור כי שיקולים אלה מושפעים מהיבטים נוספים וכל גזר דין ניתן לגופו של עניין. גם לנסיבותיו האישיות של הנאשם יכולות להיות השלכות על המקרה. לעיתים לחומרה (עבר פלילי מכביד) ולעיתים לקולה (מצב בריאותי קשה או הבעת חרטה עמוקה). ניתן לסכם ולומר כי גזר דין בגין עבירות מין איננו נקבע בהתאם לתקנון או רשימה סגורה.

במידה והוגש כתב אישום פלילי המייחס לאדם עבירות מין, מומלץ לאחרון לפנות בהקדם לעורך דין מטעמו. במסגרת השיקולים לעונש, הסנגור יכול לעלות טענות שונות לטובת מרשו שיוכלו למתן ולהמתיק את גזר הדין. למשל, הודאה מוקדמת (שחסכה מהמתלוננת את הצורך להעיד בפני בית המשפט), עדויות אופי, חרטה, נסיבות משפחתיות קשות וכדומה. עם זאת, חשוב להדגיש כי בתי המשפט מגלים אפס סובלנות כלפי עברייני מין ופעמים רבות שיקולי ההרתעה גוברים על כל השיקולים לקולא.

דוגמא לגזרי דין בגין עבירות מין

מאסר בפועל בגין אינוס אחות - במרץ 2001, בית המשפט גזר 4.5 שנות מאסר בפועל על אדם אשר הורשע באינוס אחותו בת ה-10 במשך שנתיים. האחות המתינה עם תלונתה למשטרה במשך כתשע שנים מאז מעשה האינוס האחרון. חרף הזמן הרב שחלף, בית המשפט מצא לנכון לגזור על הנאשם עונש מאסר חמור אשר יהיה בו כדי לקפל את מורת רוחו מהמקרה.

מאסר בפועל לבסיסט להקת ה"תעויוט" בגין בעילה אסורה בהסכמה - בית המשפט גזר עונש של 30 חודשי מאסר, אשר מחצית מהם בפועל, על בסיסט להקת "התעויוט" של אביב גפן. העונש נגזר על האחרון בעקבות הרשעתו בשורה של עבירות בעילה אסורה בהסכמה של קטינות. כמו כן, הבסיסט הורשע גם במעשה סדום ושורה של עבירות האזנת סתר ופגיעה בפרטיות.